מות המחבר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
רולאן בארת  |
| שפת המקור |
צרפתית |
| סוגה |
עיון, מסה |
| נושא |
death of the author theory |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1967 |
  | |
מות המחבר (בצרפתית: La mort de l'auteur) היא גישה ביקורתית בתורת הספרות המודרנית, שהגה מבקר הספרות רולאן בארת במאמר הקצר "מות המחבר" שפורסם בשנת 1967. טקסט קצר זה הוא אחת מאבני הדרך בשיח הספרותי הפוסטמודרניסטי. לפי גישה זאת, קיימת לגיטימציה לקורא המודרני לפרש לפי אמונתו והבנתו של כל טקסט כתוב, אף אם לא זו הייתה כוונת המחבר. העמדה היסודית של המאמר "מות המחבר" היא עמדה אנטי-הגמונית, המנסחת את היעלמות המחבר מן השיח הביקורתי על הספרות ואת החלפתו בקורא עצמו. משמע, על הקורא להתעלם מקיומו של המחבר בקונטקסט תרבותי והיסטורי מסוים, כדמות המאחדת את יצירת הספרות, כדי שייפתחו לפניו אפשרויות פרשנות בלתי סופיות.
לפי בארת, הקורא החדש של הטקסט הספרותי הוא האחראי על שחרור הפוטנציאל החתרני של הספרות אל העולם. אליו מועברת החובה להביא אל המציאות את האופי הסרבני והאנטי-סמכותני של הספרות. הוא טען כי ברגע שיצירה פורסמה, היא התנתקה מכוונותיו של המחבר ופתוחה לפרשנות מחודשת תמידית על ידי קוראים, המשתמשים בקריאתם בהקשרים שונים. לטענתו: "לתת לטקסט מחבר פירושו להטיל גבול על הטקסט הזה, לספק לו סימן סופי, לסגור את הכתיבה." עבור בארת, ופוסט-סטרוקטורליסטים אחרים כמו ז'אק דרידה, כוונות המחבר אינן ידועות ואינן רלוונטיות לפרשנויות המשתנות ללא הרף של הטקסט שמפיקים הקוראים.
קדם לחיבורו של בארת המאמר כשל הכוונה (The Intentional Fallacy, 1954), שקבע את המונח "כשל הכוונה" על ידי מחבריו, ויליאם קורץ וימסט ומונרו קרטיס ברדסלי, חלוצי ה-anti-intentionalism ("אנטי-התכוונות"), שפרחה במחצית השנייה של המאה ה-20. גישתם שוללת שימוש בביוגרפיית המחבר ובכוונתו בבואנו לקרוא ולפרש טקסט כלשהו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהו מחבר?
- תאוריית האוטר (תאוריית המחבר)
- כשל הכוונה
- לימודי תרבות
- תאוריית ההשפעה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקריאת הספר המלא ב"פסיק, הספרייה הדיגיטלית" (זמין חינם לסטודנטים וחוקרים).