Gewehr 43
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה מטען |
| תכנון | Mauser ,Walther, 1943 |
| מדינה מייצרת |
גרמניה, גרמניה הנאצית  |
| יצרן |
Carl Walther GmbH |
| מעצב |
Carl Walther GmbH |
| תקופת השימוש |
1943–1945 (כשנתיים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם השנייה, מלחמת וייטנאם |
| יחידות שיוצרו |
402,713 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 7.92x57 מ"מ (Mauser) |
| פעולה | גז, חצי-אוטומטי |
| הזנה | 10 כדורים |
| כוונות | ברזל, טלסקופית |
| אורך כולל | 1130 מ"מ |
| אורך קנה | 546 מ"מ |
| משקל ריק | 4.1 ק"ג (ריק) |
| מהירות לוע | 775 מטר לשנייה |
| טווח אפקטיבי | ~850 מטר עם כוונת טלסקטופית |
  | |
Gewehr 43 (מגרמנית: רובה דגם 43, ידוע גם בשם Karabiner 43) הוא רובה חצי אוטומטי בקוטר של 7.92 מ"מ שפותח על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. Gewehr 43 הוא שיפור של ה-Gewehr 41 אשר פותח על ידי החברה מאוזר ופעל על מערכת פליטת גזים הדומה לרובה הסובייטי SVT-40.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדוקטרינה הטקטית של צבא גרמניה הנאצית כללה מחלקות חיל רגלים אשר התבססו על מקלע MG 34 ליצירת כוח אש ולצידו רובאים שצויידו ברובה בריחי מסוג מאוזר K98, רובה ותיק שפותח בשנת 1898 ושירת במלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1941, שתי חברות הגישו את הצעותיהן לצבא הגרמני לרובה חצי אוטומטי וולטר ומאוזר, הרובים נקראו Gewehr 41W\Kar. 41W ו-Gewehr 41M\Kar. 41M בהתאמה. הרובים היו דומים למדי ושניהם כללו מערכת פליטת גזים בעייתית, שמוקמה בלוע הקנה.
הרעיון לפיתוח ה-Gewehr 43, עלה כאשר במסגרת מבצע ברברוסה (פלישת צבא גרמניה לברית המועצות), נפל בידי הצבא הגרמני נשק סובייטי מדגם SVT-40, רובה חצי-אוטומטי אך בעל מערכת פליטת גזים יעילה יותר.
ה-Gewehr 43 התבסס על מבנה ה-Gewehr 41, אך בשילוב מערכת פליטת הגזים הרובה הרוסי.
ה-Gewehr 43 הוכח כמוצלח מאוד והחל מ-1943 הפך לנשק שכיח בצבא גרמניה הנאצית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על הרובה באתר פאנצרגרנדיר
- מידע על הרובה באתר מודרן פיירארמס
