פליאוביולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פליאוביולוגיה (Paleobiology) היא תחום מחקר בינתחומי המשלב את השיטות והממצאים המצויים הן במדעי כדור הארץ והן במדעי החיים. אין לבלבל בין פליאוביולוגיה לבין גאוביולוגיה, המתמקדת יותר באינטראקציות בין ביוספירה לכדור הארץ הפיזי.

מחקר פליאוביולוגי משתמש במחקר שדה ביולוגי של הביוטה הנוכחית ושל מאובנים בני מיליוני שנים כדי לענות על שאלות על האבולוציה המולקולרית וההיסטוריה האבולוציונית של החיים. בתחום מדעי זה משתמשים בדרך כלל בניתוח של מאקרו מאובנים, מיקרו מאובנים ומאובני עקבות. עם זאת, הניתוח הביוכימי במאה ה-21 של דגימות DNA ו-RNA מציע הבטחה רבה, וכך גם הבנייה הביומטרית של עצים פילוגנטיים.

חוקר בתחום זה ידוע בתור פליאוביולוג.

הסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המייסד או ה"אב" של הפליאוביולוגיה המודרנית היה הברון פרנץ נופקסה (1877 עד 1933), Franz Nopcsa, מהונגריה. המונח פליאוביולוגיה הוצע על ידי פרופסור צ'רלס שוכרט, Charles Schuchert, כדי לבטא את השילוב בין פלאונטולוגיה מסורתית עם העדויות והתובנות של גאולוגיה וכימיה איזוטופית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]