עונש לפושעי מלחמה
.jpg) | |
| ארמון סנט ג'יימס, בו התקיימה הוועידה ובו נמסרה ההצהרה | |
| מיקום | ארמון סנט ג'יימס |
|---|---|
| עיר | לונדון |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| יושב ראש | ולדיסלב שיקורסקי |
| משתתפים | |
הממשלות הגולות של: בלגיה צ'כוסלובקיה יוון לוקסמבורג הולנד נורווגיה פולין יוגוסלביה צרפת | |
עונש לפושעי מלחמה (באנגלית: Punishment for War Crimes) היא הכותרת של הצהרה שהוצאה על ידי נציגי שמונה הממשלות הגולות של בעלות הברית וצרפת בוועידת בעלות הברית השלישית בארמון סנט ג'יימס בלונדון, בריטניה, ב-13 בינואר 1942. היא תוארה כ"אבן דרך ראשונה" לקראת יצירת מסגרת משפטית בין-לאומית להעמדה לדין של פושעי מלחמה באירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.[1]
ההצהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצהרה, שסוכמה בפגישה ב-13 בינואר 1942, נחתמה על ידי ממשלות בלגיה, צ'כוסלובקיה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, נורווגיה ויוגוסלביה הגולות, וכן על ידי צרפת החופשית. נציגי ממשלת בריטניה השתתפו בפגישה כמשקיפים יחד עם נציגים מקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה.[1] למרות שציינה שההצהרה הייתה בעיקרה סמלית ולא ניתנת לאכוף, מציינת ההיסטוריונית יוליה אייכנברג כי "היא הייתה הראשונה שגיבשה גישה חדשה ומשותפת מצד בעלות הברית כלפי העמדה לדין של פושעי מלחמה, והעמידה אותם על סדר היום של כל הדיונים הנוספים בין ממשלות בעלות הברית והפיכתן למרכזיות בכל מטרות המלחמה המוצהרות ותוכניות השלום".[2]
ההצהרה לא קבעה כלל מפרט לגבי "אופיו, גזעו או דתו של הקורבן" ולא התייחסה לרדיפת קבוצות מיעוט ספציפיות דוגמת היהודים.[3] רק בדצמבר 1942 גונתה השואה בהצהרה משותפת של בעלות הברית.
ההצהרה הוצגה באופן רשמי לממשלות בריטניה, ארצות הברית וברית המועצות כהערה דיפלומטית מילולית בסוף יולי 1942.[4] אלה חשו מחויבים להגיב בהצהרות משלהם המאשרות את רצונם לבסס אחריות משפטית על פושעי מלחמה לאחר מלחמת העולם השנייה. ההצהרה תרמה להקמת ועדה של בעלות הברית לענישה של פושעי מלחמה בחסות האספה הבין-לאומית בלונדון, שהתכנסה בקביעות עד שהוחלפה על ידי ועדה של האו"ם באוקטובר 1943.[5] בשיתוף עם ועדת המידע של בעלות הברית, היא פרסמה מספר מחקרים על היבטים של המדיניות הנאצית באירופה הכבושה.[5]
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולדיסלב שיקורסקי, שעמד בראש הוועידה שניסחה את ההצרה, אמר עליה:
הערך המלא של ההצהרה שאנו עומדים לחתום לא יתגלה אלא אחרי יום הניצחון הסופי, כשתצלצל שעת הניצחון. אכן, יש להצהרה זו בשעה זו חשיבות מעשית בעיקר. מצד אחד היא משמשת אזהרה לכל אלה המדכאים או מסייעים לדיכוי אוכלוסייה אזרחית: היא אומרת להם ברורות שלא ייתכן פשע ללא עונש; מצד שני היא נותנת תקווה ועידוד לכל אותם המיליונים של גברים ונשים, אשר בהוסיפם למלא את תפקידיהם היום-יומיים במולדתם הנכבשת, ידעו מעתה, כי עונש צפוי לאויב בעד מעשי האלמוות, שלא יהיה סבל ללא גמול ושילם.
— 9 מדינות משועבדות מכריזות: הפעם לא יימלטו הפושעים הנאצים ומשרתיהם מעונש חמור, דבר, 14 בינואר 1942
שארל דה-גול, מנהיג צרפת החופשית, אמר על ההצהרה:
בחתמינו על הצהרה משותפת זו ברצוננו להבהיר, חגיגית, בדומה לכל נציגי הארצות הכבושות, כי גרמניה בלבד אחראית לפרוץ המלחמה והיא יחד עם בני בריתה ושותפיה נושאת באחריות לכל מעשי האכזריות שנבעו ממלחמה זו. אנו מפגינים את החלטתנו התקיפה לדאוג לכך שכל הקבוצות, המפלגות והאנשים האחראים והאשמים בפשעים לא יורשו להימלט מעונש צודק, כפי שנמלטו האחראים למלחמה הקודמת
— 9 מדינות משועבדות מכריזות: הפעם לא יימלטו הפושעים הנאצים ומשרתיהם מעונש חמור., דבר, 14 בינואר 1942
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Michael Fleming, In the Shadow of the Holocaust: Poland, the United Nations War Crimes Commission, and the Search for Justice, Cambridge University Press, 2022, ISBN 978-1009098984
- Julia Eichenberg, Crossroads in London on the Road to Nuremberg: The London International Assembly, Exile Governments and War Crimes, Journal of the History of International Law / Revue d'histoire du droit international, 2022 doi: 10.1163/15718050-bja10071
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Eichenberg, p. 339.
- ^ Eichenberg, p. 340.
- ^ Fleming, p. 66.
- ^ Eichenberg, p. 341.
- ^ 1 2 Fleming, p. 65.