משה ברנט

משה ברנט
	משה ברנט
לידה	2 בפברואר 1954 (בן 70); ישראל
ענף מדעי	סוציולוגיה תקשורת ומדע המדינה
מקום לימודים	הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל; אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת קיימברידג'
מנחה לדוקטורט	ארנסט גלנר
מוסדות	האוניברסיטה הפתוחה
תרומות עיקריות
	חקר הזהות הלאומית הישראלית וחקר יוון העתיקה

משה ברנט (נולד ב-2 בפברואר 1954) הוא מרצה לשעבר (בגמלאות) במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת של האוניברסיטה הפתוחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל מטעם הטכניון בחיפה. את התואר השני בפילוסופיה, בהדרכת פרופסור יוסף אגסי, קיבל באוניברסיטת תל אביב. את התואר השלישי בהיסטוריה פוליטית השוואתית קיבל באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה; בין המנחים של ברנט נמנה הסוציולוג וחוקר הלאומיות ארנסט גלנר.

תחומי מחקרו עוסקים ביוון העתיקה ובזהות הלאומית הישראלית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 פרסם את ספרו "עם ככל העמים - לקראת הקמתה של רפובליקה ישראלית", במרכז הספר עומדת הטענה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא מגדירה זהות לפי אומה טריטוריאלית-אזרחית אלא לפי דת, משמע מגדירה יהדות כדת ולאום כאחד. המדינה לא שייכת לאזרחיה אלא לעם היהודי. החידוש בספר הוא הטענה שתפיסה זו הרווחת בציבור הישראלי זרה למטרות המקוריות של התנועה הציונית: לבנות בית מקלט לבני אדם הנרדפים בשל יהדותם (בעיקר יהדות מזרח אירופה אשר בהמשך נספתה ברובה בשואה) ולהביא לנורמליזציה של הקיום היהודי: להיות עם ככל העמים, במסגרת מדינת לאום רגילה המכירה באזרחיה כבנים ובנות שווי זכויות וחובות^[1]^[2].

בשנת 2019 פרסם את ספרו "עניינם של היהודים; מבוא להיסטוריה ישראלית אחרת", בספר זה יצא ברנט כנגד כמה אמיתות מקובלות בהיסטוריוגרפיה הציונית ובציבור הישראלי. ההנהגה הציונית ראתה את ההתנועה הציונות כפרויקט לבנייתה האיטית של ארץ־ישראל כ"מרכז רוחני" או כ"חברת מופת", שנועד לאכלס אותה באליטה יהודית מצומצמת, בעוד מרבית העם היהודי נועד להישאר בגולה. כך העובדה שערב מלחמת העולם השנייה לא הייתה קיימת מדינה יהודית, כמו גם העובדה שהיישוב מנה כ-450 אלף נפש בלבד, אינן רק תוצאה של התנגדות הבריטים והערבים, אלא בעיקר של מדיניותה של התנועה הציונית, שגררה רגליים בכל הנוגע לייסודה של מדינה, והתנגדה להגירה יהודית המונית, מתוך חשש שזו תפגע ב"חברת המופת" שרצו ליצור כאן. היות שהתנועה הציונית לא ראתה עצמה אחראית ל"עניינם של היהודים", היא גם לא ראתה עצמה אחראית לגורלה של יהדות אירופה, ולא פעלה כמצופה להצלת יהודים בשואה^[3].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט מגדיר את עצמו כביביסט^[4] תומך ברפורמה המשפטית בישראל. בשנת 2023 השתתף בפאנל בערוץ היוטיוב של אורי מילשטיין, וטען כי שימוש בנשק גרעיני טקטי הוא כלי הישרדותי לגיטימי כולל באיום על ארה"ב בדיוק כמו שצפון קוריאה מאיימת עליה^[5]. כמו כן מאמין בפתרון המדינה האחת וסיפוח אוכלוסיית ושטחי יהודה ושומרון ועזה למדינת ישראל. ^[6]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ברנט, יוסף אגסי, יהודית בובר אגסי, תודעה לאומית ישראלית, המרכז לפיתוח על שם פנחס ספיר, 1988.
משה ברנט, יוסף אגסי, יהודית בובר אגסי, מיהו ישראלי, כיוונים, 1991.
משה ברנט, עם ככל העמים - לקראת הקמתה של רפובליקה ישראלית, הוצאת כרמל, 2009.
משה ברנט, עניינם של היהודים - מבוא להיסטוריה ישראלית אחרת, הוצאת כרמל, 2019.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר משה ברנט, גיוס הערבים לצבא כאינטרס לאומי, באתר האוניברסיטה הפתוחה, 2012

The Stateless Polis: A Reply to Criticas Social Evolution & History Volume 5, number 1. March 2006. pp. 141–163
Greece: The Stateless Polis, in The Early State: Its Alternatives and Analogues, Edited by Leonid E. Grinin et. (Volvograd, Russia, 2004) pp. 364–387.
A Philosopher of the "God State, or a Communitarian? Review of The Philosophical Theory of the State and Related Essays. By Bernard Bosanquet, edited with an introduction by Gerald F. Gaus and William Sweet (Chicago, 2001). The European Legacy 9.4 (2004) 533–535
Concensus Politics and the Modern State (with Keith Sutherland), in Keith Sutherland (ed), The Rape of the Constitution? (Thorverton, 2000)
Anthropology and the Classics: War, Violence and the Stateless Polis, Classical Quarterly 50.1 (2000), 257–289.
Stasis, or the Greek Invention of Politics History of Political Thought, XIX, 3 (1998), pp. 331–362.
The Stateless Polis, Towards a New Anthropological Model of the Ancient Greek Community`, in A.