מוסקו אלקלעי

מוסקו אלקלעי
לידה	10 במרץ 1931; בוקרשט, רומניה
פטירה	1 באפריל 2008 (בגיל 77); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
שם לידה	Moscu Alcalai
מדינה	רומניה, ישראל
תקופת הפעילות	1948–2008 (כ־60 שנה)
פרסים והוקרה	פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1999); פרס אופיר על מפעל חיים (2003) ;
	פרופיל ב-IMDb

מוסקו אלקלעי (10 במרץ 1931 – 1 באפריל 2008) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, חתן פרס אופיר על מפעל חיים ויו"ר אמ"י.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקו (משה) אלקלעי (Moscu Alcalai) נולד בשנת 1931 ללזר אלקלעי, נצר למשפחת לאון ב. אלקלעי, בבוקרשט שברומניה. משפחתו, שהשתייכה לקהילת הספרדים, הייתה ידועה בתחום ההוצאה לאור וחנויות ספרים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נזרק מבית הספר בשל יהדותו. אביו נשלח לעבודות פרך. לאחר שפוטר מעבודתו בתיאטרון הלאומי הרומני, למד יידיש ומצא עבודה כשחקן בתיאטרון הממלכתי היהודי. אלקלעי למד משחק בפקולטה לתיאטרון של אוניברסיטת בוקרשט וסיים תואר שני. הוא עלה לישראל עם רעייתו בינואר 1962.

לבד מעבודתו כאמן, אלקלעי היה פעיל גם בזירה הציבורית. ב-1986 מונה לחבר המועצה הארצית לתרבות ואמנות במשרד החינוך. שימש כיו"ר אמ"י בשנים 1987–1993, חבר דירקטוריון באקדמיה בצלאל, חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, מייסד פורום היוצרים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ויו"ר המועצה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו^[1]. ב-2001 ייסד את העמותה לקידום תרבות ישראל-רומניה. בשנת 2003 קיבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי אופיר.

אלקלעי היה נשוי לסוכנת השחקנים רודיקה אלקלעי לבית פסקל, במשך 50 שנה. נולדו להם שני בנים, רון ושי. אחותו עדה הייתה אשתו השנייה של ראש עיריית כפר סבא הראשון וחבר הכנסת מרדכי סורקיס. אלקלעי נפטר ב-1 באפריל 2008 עקב כשל נשימתי לאחר סיבוך עם מחלה קשה וניתוח שממנו לא החלים. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומניה עבד אלקלעי בשנים 1948–1962 בתיאטרון הלאומי בבוקרשט, ולאחר שפוטר משם בתיאטרון הממלכתי היהודי. בישראל, החל משנת 1962 הופיע בקאמרי. כעבור שנה עבר לתיאטרון האוונגרד "זווית". לאחר סגירת "זווית", חזר לשלוש שנים נוספות לקאמרי ועזב ב-1971, כדי להופיע בתיאטרון לילדים ונוער החדש של אורנה פורת. בשנת 1975 לאחר שהחליף את יהודה אפרוני בתפקידו הצטרף להבימה. השתתף בין השאר מחזות "החולה המדומה" מאת מולייר, "הדה גאבלר" מאת הנריק איבסן, "הלוויה חורפית" מאת חנוך לוין, חתונת הדמים מאת פרדריקו גרסיה לורקה, "הלילה השנים עשר", "סנג'ר" מאת מוטי בהרב, "מלון קטן בצד" מאת ז'ורז' פדו ומוריס דוולייר (נוסח עברי מאת נסים אלוני), "נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי, "השקיעה" מאת איסאק באבל, "מירל'ה אפרת" מאת יעקב גורדין, "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט, "סאלח שבתי" מאת אפרים קישון, "גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב, "קברט", "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין, "פצפונת ואנטון", "חגיגת חורף" מאת יוסף בר-יוסף, "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר, "הקוסם מברוקלין" (TheFloating Light Bulb) מאת וודי אלן, "שנים עשר המושבעים" לפי רג'ינלד רוז, "רוחות" מאת איבסן, "סירנו" מאת אדמון רוסטאן, "שבעה" מאת שמואל הספרי, "אויב העם", "אם הבית" מאת הלל מיטלפונקט (הצגת פרינג' בבימוי חגי אייד), הקוסם! מחזמר מאת אורי פסטר, וירון כפכפי, "דולפינים" מאת מאיה שעיה. בשנת 1993 פרש לפנסיה מתיאטרון הבימה אחרי 25 שנה.

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקלעי שיחק בלמעלה מ-50 סרטי קולנוע ודרמות טלוויזיה ישראליים, לרוב בתפקיד משני. בשנת 1967 שיחק ב"ארבינקא" של אפרים קישון לצד גילה אלמגור ויוסי בנאי. ב-1968 שיחק ב"הבן האובד" וב-1970 בסרט נוסף של קישון "תעלת בלאומילך", שהיה מועמד בפרסי גלובוס הזהב, לצד רבקה מיכאלי ואורי זוהר. בשנת 1972 שיחק ב"סלומוניקו" לצד טוביה צפיר ואריה מוסקונה וב-1975 בסרטו של בועז דוידזון "חגיגה בסנוקר" לצד אריה אליאס ובסרטו של אסי דיין "חגיגה לעיניים" לצד יוסף שילוח. ב-1978 שיחק בסרט נוסף של קישון, "השועל בלול התרנגולות" לצד שייקה אופיר. ב-1980 שיחק בסרט "מלך ליום אחד" של אסי דיין. ב-1982 שיחק ב"צלילה חוזרת" וב-1984 ב"עדות מאונס" לצד אורי גבריאל. ב-1985 השתתף לצד אלון אבוטבול ב"בר 51" וב-1986 בסרטו של אמנון רובינשטיין "נאדיה" יחד עם חנה אזולאי-הספרי.

בשנת 1993 שיחק בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין" לצד משה איבגי וב"מחפשת בעל על ארבע" לצד יהודה ברקן. ב-1994 שיחק ב"הגמל המעופף" ב-1997 ב"אין שמות על הדלתות" לצד חוה אלברשטיין.

בשנת 1999 שיחק בסרט הטלוויזיה האמריקאי "לנסקי", אודות חיו של הגנגסטר מאיר לנסקי שכתב דייוויד מאמט לרשת HBO.

ב-2007 שיחק בסרט "אסקימוסים בגליל". ב-1997 שיחק בסדרת טלוויזיה בשם "קו 300". בשנת 1999 שיחק בסרט "החברים של יאנה", ועל משחקו בתפקיד המשני זכה בפרס אופיר. ב-2001 שיחק בסרט "הארץ הקדושה" לצד אלברט אילוז וב-2001 בסרט הטלוויזיה "זנב של עפיפון". בשנת 2006 שיחק בסרט "מלך של קבצנים" לצד עמוס לביא. בנוסף, השתתף ב"תיק סגור", "מלאכת החיים", "סקפין", "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", "המכון", "סטארט-אפ" ו-"האלופה" בטלוויזיה.

כמו כן, השתתף במספר סרטים זרים, בהם "מדרון" (1970), "בלומפילד" (1971) לצד יוסי גרבר, "שבע פעמים ביום" (1971), "משה נותן החוקים" (1975), "ישו" (1979) בתפקיד מתי, "אישה ושמה גולדה" (1982), "מניו יורק באהבה" (1985), "מחץ הדלתא" (של מנחם גולן) (1986), "לפגוש את ונוס" (1991), "המומיה חיה" (1993), "החיים של ישו", ו"המסעות" (1999) ו"הטנגו של רשבסקי" (2003).

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב דיזנגוף 23 בתל אביב.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	פרויקט	תפקיד	במאי	הערות
1967	ארבינקא	ציגלר	אפרים קישון
1968	הבן האובד	גנב	יוסף שלחין
1970	תעלת בלאומילך	זליג שולטהייס	אפרים קישון
1970	מדרון	קלאוד	ג'רי הופר
1971	בלומפילד	חבר ועדה	ריצ'רד האריס ואורי זוהר
1971	שבע פעמים ביום		דניס הרו
1972	סלומוניקו	פועל בנמל	אלפרד שטיינהרדט
1972	שוד הטלפונים הגדול	מנהל בנק א'	מנחם גולן
1975	חגיגה בסנוקר	בעל חנות ירקות	בועז דוידזון
	חגיגה לעיניים	ראש המועצה	אסי דיין
	משה נותן החוק		ג'אפרנקו דה בוסיו
1976	לופו בניו יורק		בועז דוידזון
1977	הגונב מגנב פטור	זיטו האמרגן	זאב רווח
	הרשלה	יהודה וייספיש	יואל זילברג
	חמש מאות אלף שחור		שייקה אופיר
	סרט וארוחת בוקר	רב ברבנות	אלפרד שטיינהרדט
1978	השועל בלול התרנגולות	צמח גורביץ'	אפרים קישון
1979	ישו (אנ')	מתי	פיטר סייקס, ג'ון היימן וג'ון קריש
1980	מלך ליום אחד	מנכ"ל המלון	אסי דיין
1982	צלילה חוזרת	אבא של יוחי	שמעון דותן
	כביש ללא מוצא	אמיל	יקי יושע
	אישה ושמה גולדה		אלן גיבסון
1984	עדות מאונס	עורך דין בלקין	רפאל רביבו
1985	בר 51	קארל	עמוס גוטמן
1985	מניו יורק באהבה	פפלובסקי	עמוס קולק
1986	נאדיה	מורה לאנגלית	אמנון רובינשטיין
1986	מחץ הדלתא	כתב זר בביירות	מנחם גולן
1988	עדות משורר רוצח יהודי (צר')	אביו של פלטיאל	פרנק קסנטי (צר')
1988	מקום ליד הים	אבא של פרלה	רפאל רביבו
1991	לפגוש את ונוס (אנ')	ז'אן גאבור	אישטוואן סאבו
1993	נקמתו של איציק פינקלשטיין	יהודה	אנריקה רוטנברג
	מחפשת בעל על ארבע	מנהל מחלקת תברואה	יהודה ברקן
	המומיה חיה (The Mummy Lives)	קרול	גרי או'הרה
1994	הגמל המעופף	גולדשטיין	רמי נעמן
1995	The Revolutionary	שמעון הקדוש	רוברט מרקרלי
1996	The Revolutionary II	שמעון הקדוש	רוברט מרקרלי
1997	אין שמות על הדלתות	קובה	נדב לויתן
1999	החברים של יאנה	יצחק	אריק קפלון	פרס אופיר לשחקן משנה
	לנסקי (אנ')	מוכר תכשיטים	ג'ון מק'נאוטון	סרט טלוויזיה של HBO
	מסעות (צר')	שימון	עמנואל פינקיל (צר')
2001	הארץ הקדושה		איתן גורלין
	זנב של עפיפון		שירי צור
	שישה מיליון רסיסים	יצחק	ציפי טרופה
2003	הטנגו של רשבסקי (צר')	שמואל	סם גרברסקי (צר')
2005	אלנבי רומאנס		יוני זיכהולץ וינאי גוז
2006	מלך של קבצנים	יענקל'ה סופר	אורי פסטר
2007	אסקימוסים בגליל	מונדק	יונתן פז, יואב פז ודורון פז
2007	ג'וליה מיה	אבא של ג'וני	יובל גרנות
2008	בדרך לתל אביב	מנחם	חן שלם
2009	לנדסמן	זאב לנדסמן	דור מוססקו	סרט סטודנטים
2009	ג'וליה מיה	אבא של ג'וני	יובל גרנות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מוסקו אלקלעי בוויקישיתוף

מוסקו אלקלעי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מוסקו אלקלעי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מוסקו אלקלעי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מוסקו אלקלעי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
מוסקו אלקלעי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מוסקו אלקלעי, דף שער בספרייה הלאומית
מוסקו אלקלעי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
מוסקו אלקלעי, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
מוסקו אלקלעי, באתר "הבמה"
עכבר העיר אונליין, השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו, באתר הארץ, 01 באפריל 2008
מרב יודילוביץ', השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו, באתר ynet, 1 באפריל 2008
מיכל שפירא וערן סויסה, השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו בגיל 77, באתר nrg‏, 2 באפריל 2008
לי-אור אברבך, שחקן נשמה, באתר nrg‏, 2 באפריל 2008
ציפי שוחט, מוסקו אלקלעי 1931–2008, באתר הארץ, 1 באפריל 2008
נילי אורן, מוסקו אלקלעי מת, באתר nana10‏, 17 ביוני 2008
שחקן לנצח, באתר ynet, 17 בפברואר 2009 - ראיון וידאו חודשים ספורים לפני מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ רותי זוארץ, ‏שיגידו קומיסר, באתר גלובס, 17 ביוני 2003

הקודם: 2002 - אריה אליאס	זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2003 - מוסקו אלקלעי	הבא: 2004 - אברהם הפנר

[1] רותי זוארץ, ‏שיגידו קומיסר, באתר גלובס, 17 ביוני 2003

[1]

יושבי הראש ומנכ"לי של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
יושבי הראש	יהודה לנקרי • יוסי פלד • גדעון דורון • מרדכי שקלאר • מוסקו אלקלעי (ממלא מקום) • מנשה סמירה (ממלא מקום) • נורית דאבוש • אמנון נדב • אילן אבישר • אוה מדז'יבוז' • שפיק עבד (ממלא מקום) • יוליה שמאלוב-ברקוביץ'
מנהלים כלליים	נחמן שי • שמואל שם-טוב • מרדכי שקלאר • מנשה סמירה • שי באב"ד • ניר שוויקי (מנכ"ל בפועל)

פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר
1990–1999	ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999)
2000–2009	יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009)
2010–2019	מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019)
2020 ואילך	נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023)