המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב
המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב פועלת למען הכרה ממשלתית רשמית בכפרים בדואים; עידוד תכנון אזורי של הכפרים ושימוש בקרקע כמקור פרנסה תוך מבני כפר ושימור מסורות; חיזוק היכולות הכלכליות של תושבי הכפרים, קידום שירותים ממשלתיים, ביטול הריסת בתים וצמצום מדיניות הפקעת קרקעות[1]
המועצה הוקמה לראשונה בשנת 1997 כגוף הקהילתי המייצג את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים של הבדואים בישראל באזור הנגב – כמועצה האזורית של כפרים אלו. זאת משום שבהיותם כפרים בלתי מוכרים, אין רשות מוניציפלית האמונה עליהם. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה מיולי 2023 ונתוני הלמ"ס מדצמבר 2022, בנגב מתגוררים כ-300,000 בדואים. לפי רשות האוכלוסים וההגירה, 29% מהם מתגוררים ביישובים לא מוכרים. לפי אומדני הלמ"ס, שיעורם נמוך יותר ועומד על 23%[2] .
יו"ר הארגון הוא עטייה אלעאסם, שהוא תושב אחד הכפרים, משרד הארגון נמצא בבאר שבע.
היסטוריית הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמתה מנתה המועצה 45 כפרים, ההגדרה של כפר לא מוכר על פי המועצה לכפרים הייתה כפר שמונה למעלה מ-500 תושבים. מאז שנת 2002 הוכרו 11 מהכפרים. מאז המועצה קיבלה לתוכה עוד ארבעה כפרים, שכן בעקבות גידול טבעי של האוכלוסייה, כפרים אלה מונים היום למעלה מ-500 תושבים.
המועצה היא ארגון קהילתי. נציגי היישובים בוחרים ועדי יישובים ואת יו"ר המועצה אחת למספר שנים, ואלו מייצגים את צורכי הכפר מול המועצה ומול הרשויות.
מועצת הכפרים הבלתי מוכרים עמלה על אספקת והנגשת שירותים לתושבי הכפרים. המועצה פועלת מול רשויות המדינה, ובסיוע של ארגוני חברה אזרחית נוספים. עם זאת, לעומת רשויות מקומיות המוכרות על ידי המדינה, היעדר משאבים לאספקת שירותים מכריח את מועצת הכפרים הבלתי מוכרים לעבוד רק בדרך של אדבוקציה למען התושבים.
ועדי היישובים מעלים את צורכי ובעיות היישובים לידיעת המועצה, אשר מסייעת בפתרון הבעיות השונות, קידום מאבקי היישובים ובראשם – מאבק להכרה בכלל הכפרים ואספקת שירותים ככל תושבי המדינה.
הארגון נתמך על ידי מספר תורמים, בהם הקרן החדשה לישראל. כמו כן, הארגון מקיים שיתופי פעולה עם מספר ארגונים בהם עמותת סיכוי - לקידום שוויון אזרחי, פורום לדו קיום בנגב ועוד.
רשימת הכפרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אַז-זַעַרוּרָה, אַז-זַרְנוּג, אַל-בָּאט, אַל-בָּאטִל, אַל-בְּחִירָה, אַל-גַטָאמָאת, אום מתנאן, אַל-גְרִין אל עוקבי, אַל-חֻמְרַה, אַל-מְטַהַּר, אַל-מְכִּימִן, אַל-מְסָאעַדִיָּה, אַל-עַ׳זָּה, אַל-עַ׳רָּה, אַל-עַרָאגִיב, אַל-פֻרְעָה, אֻםּ אַל-חִירָאן, אֻםּ נְמִילָה, אֻםּ רַתָּאם, אַס-סְדִיר, אַס-סִרּ, אַל-סִרָּה[3], בָּאט אַלֿ-סַֿרָאיְעִה, בִּיר אַל-חַמָאם[4], בִּיר אַל-מְשָאש, וָאדִי אַל-מְשָאש, וָאדִי אַנ-נַעַם, ד'חַיִּה, חִ׳רְבִּת אַל-וַטַן, חִ׳רְבִּת זַבָּאלִה, חַ׳שִם זַנִּה, סאהל אַל-בַּגָּאר, סְֿוָאוִין, סַעְוָה[5], עַבְּדִה, עַוַגָ׳א, עַתִיר, רַחַ׳מָה, תַל אַל-מַלַח, תַל עַרָאד, אל-מזרעה ועוג'אן[4].
הבעיות בכפרים הלא מוכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייה והריסה: כאשר ישוב אינו מוכר, לא קיימת תוכנית מתאר ולכן לא ניתן להוציא היתרי בנייה לבניה הקיימת ולבנייה עתידית. לאור הגידול באוכלוסיית אותם יישובים נאלצים התושבים לבנות באופן לא חוקי וסובלים, בשנים האחרונות, מהיקף הריסות בתים של מעל 2,000 מבנים בשנה[6] שטחי האדמה עליהם מתגוררים קהילות הבדואים הלא מוכרות מהווים כ-3.5% מכלל אדמת הנגב, והמחלוקות העיקריות נוגעות ל-1.5% מאדמות הנגב בסך הכל[7].
בריאות: בכפרים הלא מוכרים אין כמעט מבני ציבור כמו מרפאות (קיימות רק 4 מרפאות ב-35 כפרים)[6].
נגישות למים: עקב חוסר תוכנית המתאר הבתים אינם מחוברים באופן מסודר לחשמל ומים. התושבים מקבלים מים מחיבורים מרכזיים הנמצאים לפעמים במרחק של קילומטרים מבתיהם – מה שפוגע באיכות המים ומייקר משמעותית את התשלום עליהם. ביוני 2011 נקבע בפסק הדין לראשונה כי הזכות למים היא חוקתית, אך לגבי הכפרים הלא מוכרים נקבע כי הם יהיו זכאים רק ל"נגישות מינימלית והומניטרית למים"[8].
גישה ותחבורה: אי הקמת תשתיות מביא לניתוק משירותי תחבורה ציבורית, דבר המונע מתושביהם גישה לשירותים, השכלה ותעסוקה הנמצאים ביישובים אחרים.
חינוך: למרות שהמדינה מחויבת לספק חינוך לילדים החיים בכפרים הלא מוכרים מתוקף חוק חינוך חובה, כ-4,000 מילדי הגיל הרך (גילאי 3-5) נשארים בבית ולא הולכים למסגרת. בעיית הנשירה מהלימודים מלווה את החינוך הבדואי עשרות שנים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שהוצגו בדו"ח שחיבר מרכז המידע והמחקר של הכנסת, רק 83% מהצעירים הבדואים בני 16–17 חובשים את ספסל הלימודים – לעומת כ-97% בחינוך העברי ואף בחברה הערבית [9].
פעילויות המועצה ומטרותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגוד קהילתי של הכפרים: תמיכה בהקמת ועדים מקומיים בכפרים, תחזוקת פעילות הוועדים, קידום הקמת ועדים ומענה לצורכי הכפרים דרך הוועדים. כמו כן, תמיכה בייציגות הכפרים דרך ועדיהם. רכז הקהילה של המועצה נמצא בקשר מתמיד עם הוועדים והמועצה מעורבת מאוד בחיזוקם, כחלק מהמועצה וכגופים עצמאיים שייצגו את כפריהם.
מענה לבעיות התושבים: תושבי הכפרים מגיעים אל משרד המועצה כדי לקבל סעד אישי. המועצה מאפשרת פנייה אישית של תושבים במענה לבעיות בהן אישורי תושבות, גישה למים, ייעוץ משפטי הקשור לחוסר הכרה ובמיוחד בנושא הריסות הבתים.
קידום סוגיות מול הממשלה (אדבוקציה): המועצה פועלת, יחד עם עמותות שונות לקידום סוגיות מדיניות שיסייעו לתושבי הכפרים. בהן: מתן שירותי חינוך לכפרים (הקמת גנים ותיכונים), חיבור למים (כולל שינוי תעריפי המים וחיבור ישיר של משפחה למים), חיבור לכבישים ותחבורה ציבורית, חיבור לתשתיות לאומיות נוספות, התנגדות והתמודדות לתוואי של כביש 6 ועוד תשתיות לאומיות העלולות להרוס את מרקם הכפרים ואת הבתים עצמם. כל אלו נעשים בשיתוף ועדי הכפרים ומחזקים את יכולות התושבים להיאבק על זכויותיהם. הפרויקט בשיתוף עם עמותת סיכוי.
קידום שיתוף פעולה עם קהילות יהודיות: מספר כפרים בלתי מוכרים נמצאים בסמוך, או בתחום, של רשויות מוניציפליות יהודיות. הפרויקט יכול לאפשר הכרה במסגרת הרשויות המוניציפליות, או לכל הפחות לאפשר דו-קיום הדדי באותו מרחב והיכרות משותפת. מתקיים עם ירוחם, שדה בוקר, ערד, מצפה רמון, המועצה האזורית רמת הנגב, רביבים, משאבי שדה ודימונה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Regional Council for Unrecognized Villages of the Negev, RCUV (באנגלית)
- ^ אוריאנה אלמסי, מרכז המחקר והמידע, הכנסת, נתונים על אוכלוסיית הבדואים בנגב, באתר www.knesset.gov.il, 10.7.23
- ^ מיכל רותם, מסע בין מערות עתיקות למאבק על הכרה בכפר הבדואי ביר אלחמאם, באתר "שיחה מקומית", 16 במאי 2014
- ^ 1 2 מיכל רותם, מחאה ומעצרים בכפר בדואי שקק"ל מתכננת להחליף ביער, באתר "שיחה מקומית", 15 במאי 2014
- ^ מיכל רותם, בנגב כבר מעדיפים להרוס את הבתים של עצמם, רק שלא תבוא המשטרה, באתר "שיחה מקומית", 25 בדצמבר 2014
- ^ 1 2 כל האמת על הכפרים הלא מוכרים בנגב - ומאבקם לשוויון, באתר סיכוי-אופוק
- ^ Projects, RCUV (באנגלית)
- ^ נגישות למי שתייה נקיים בכפרים הלא־מוכרים בנגב - עדאלה, באתר www.adalah.org
- ^ שיחה מקומית, "פשע חינוכי". הבדואים: משרד החינוך אשם בנשירת התלמידים הגדולה, באתר שיחה מקומית, 2023-06-11