גפ"ת
.jpg)
גפ"ת (ראשי תיבות: גמרא, פירוש רש"י, תוספות) היא צורת הדף היסודית של התלמוד המודפס, הבנויה מטקסט התלמוד במרכז ופירושי רש"י ותוספות משני צדדיו. צורה זו נקבעה בדפוס של משפחת שונצינו בשנת רמ"ד (1484) וכמעט כל הדפוסים שאחריו שמרו על מסגרת זו, כשהם מוסיפים פירושים וביאורים בשולי הדפים ובסוף כל מסכת. בעקבות הדפוסים התעצבה צורת הגפ"ת כצורת לימוד בסיסית ונפוצה של התלמוד הבבלי.
לימוד הגפ"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]
גמרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלב הראשוני בלימוד גפ"ת הוא לימוד טקסט הגמרא עצמו. זהו הלימוד הבסיסי ביותר המהווה את השלד לכל הדיון הפרשני וההלכתי שבא אחריו.
פירוש רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שניתן להבין גמרא לאחר שלומדים את המונחים ויודעים את השפה הארמית, חסרה בלימוד הגמרא הרחבה על פי מושגים שאינם קיימים בדף אלא ממקורות אחרים. הרחבה זו מתאפשרת בין היתר על ידי לימוד פירוש רש"י, המשלב ביאור מונחים, ביאור מהלכי הגמרא ופתרון קשיים נוספים העומדים בפני הלומדים.
תוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לימוד התוספות, (וליתר דיוק החלקים מספרות בעלי התוספות המופיעים על גבי המבנה המסורתי של דף הגמרא) מהווה נדבך נוסף בלימוד הבסיסי וכולל העמקה בבירור השיטות ההלכתיות השונות, יישוב קשיים המתעוררים כתוצאה מהשוואה בין סוגיות שונות בש"ס וכן הלאה.
גפ"ת במסגרות הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד לימוד של גמרא ורש"י בלבד מצד אחד, ולימוד מקיף של מפרשים נוספים מצד שני, מהווה לימוד גפ"ת מודל ביניים ובהרבה מהישיבות קיים לימוד מסודר של גפ"ת ככזה. בהרבה מהישיבות מתקיים סדר בקיאות בו לומדים דפי גפ"ת כאשר הדגש הוא על היקף והתקדמות מהירה וסדרי עיון שבו משמש הגפ"ת כבסיס ללימוד בעיון או בפלפול עם לימוד של עוד ראשונים.
קיימות מסגרות מבחנים על דפי גפ"ת, כך לדוגמה במוסדות צאנז מפעל הש"ס ומבחני ושננתם. לימוד גפ"ת באופן מלא (ולא רק גמרא ורש"י) הוא מסגרת הכרחית לפי מייסד מפעל הש"ס, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם.
