ג'ודית ויינשל ליברמן
 | |
| לידה |
1929 (בת 95 בערך) חיפה, ישראל |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| ידועה בשל | שטיחי קיר השואה |
| השכלה |
אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת מישיגן מכון האמנות של בוסטון בית הספר של המוזיאון לאמנויות יפות בית הספר למוזיאון דקורדובה מכללת מסצ'וסטס לאמנות ועיצוב |
| עיסוק | אמנית, סופרת ומאיירת |
ג'ודית ויינשל ליברמן (נולדה ב-1929) היא אמנית ישראלית, סופרת ומאיירת, הידועה בזכות שטיחי קיר השואה, סדרה של שישים כרזות בד התלויות באופן רופף, בגדלים שונים, שנוצרו בין השנים 1988 ועד 2002 המתארות את מצוקת העם היהודי ומיעוטים אחרים בתקופת השואה במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויינשל ליברמן נולדה בחיפה לאם שהייתה משוררת ומחזאית, ולאב שבין היתר כתב באופן שגרתי מאמרים על ענייני ציבור. היא למדה בבית הספר הריאלי בעיר[1] בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.[2] בשנת 1947, עברה לארצות הברית כדי ללמוד בקולג' וקיבלה ארבעה תארים אוניברסיטאיים אמריקאים כולל תואר ראשון ותואר .J.D מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו ותואר שני מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן .
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1948, בעקבות טרגדיות שחוותה, כתבה את המחזה הראשון שלה.
בשנת 1956, שינתה ויינשל ליברמן את עיסוקה בתחום המשפטים, לתחום האמנות[3] והחלה ללמוד רישום, ציור, פיסול ואמצעי אמנות אחרים במכון האמנות של בוסטון (שנקרא אז בית הספר לאמנות מעשית),[4] בית הספר של המוזיאון לאמנויות יפות,[4][5] בית הספר למוזיאון דקורדובה,[4] מכללת אוניברסיטת בוסטון לאמנויות[4] ומכללת מסצ'וסטס לאמנות ועיצוב.[4]
עבודותיה הוצגו במוזיאונים ובמוסדות ציבור בארצות הברית ובישראל. עבודותיה גם נכללות באוספים ציבוריים רבים, ביניהם אוספי מוזיאון יד ושם בירושלים, מוזיאון בית לוחמי הגטאות בקיבוץ לוחמי הגטאות ומוזיאון חיפה לאמנות מודרנית בחיפה; מוזיאון דקורדובה בלינקולן, מוזיאון ג'קסון הומסטד בניוטון ומוזיאון המורשת הלאומית בלקסינגטון, מסצ'וסטס; מוזיאון ויליאם בנטון לאמנות בסטורס, קונטיקט; מוזיאון בית הכנסת לאמנות דתית של בית הכנסת תפארת ישראל בקליבלנד, אוהיו; ומוזיאון השואה של פלורידה בסנט פטרסבורג, פלורידה.[1]
בשנות ה-80 לחייה החלה לכתוב מחזות ומחזות זמר ובהמשך כתבה ספרים, לרבות ספרי ילדים וסונטות.
היא ממשיכה ליצור גם אחרי גיל 90, כשראייתה חלקית ביותר.[6]
בשנת 2023, בגיל 94 יצרה את סדרת ציורי אקריליק חדשה בשם MORE LEAVES.[7]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחיה, שאול, נהרג במלחמת העצמאות והחבר שלה, ג'רארד, נהרג כמה חודשים לפני כן בלחימה שקדמה לאותה מלחמה. בעלה, פרופ' רוברט ליברמן, נפטר באמצע שנות ה-80.[1]
מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אומנות חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-60 - סדרות היצירות המוקדמות ביותר שלה: אם וילד, דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים, פנים מיסטיים ופרחים.[1]
תחילת שנות ה-70 - סדרת וייטנאם וסדרת שלדים.[1]
מאמצע שנות ה-80 ועד לסוף שנות ה-90 - שלוש סדרות על השואה - ציורי השואה, שטיחי קיר השואה ודיוקנאות עצמיים של אמן שואה, סדרה על תולדות המקרא - תולדות התנ"ך, ושתי סדרות על המצב הנוכחי של האנושות- רצח עם ו-Homo sapiens.[1]
2023 - סדרת ציורי אקריליק חדשה More leaves.[7]
מחזות ומחזות זמר[8][עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזות נכתבו בשנות ה-80 לחייה, כולם אוטוביוגרפיות למחצה.
נפש תאומה מחזה במערכה אחת - שיתוף פעולה עם מלחין במחזמר הראשון שלה
ביקורו של וינסנט מחזה במערכה אחת - מפגש דמיוני עם וינסנט ואן גוך
ג'ודית ואנה מחזה במערכה אחת - מפגש דמיוני בין האמנית לאנה פרנק
אברהם הזקן והטוב הועלה על ידי התיאטרון הרפרטוארי של גוונים בניצוחו של המנהל האמנותי שלו, סמואל הארפס, בכנסייה המרכזית הפרסביטריאנית ההיסטורית בהאוורסטרו, ניו יורק, אפריל 2010
ביקורו של וינסנט הועלה על ידי התיאטרון הרפרטוארי של גוונים תחת ניהולו של המנהל האמנותי שלו, סמואל הארפס, בכנסייה המרכזית הפרסביטריאנית ההיסטורית בהאוורסטרו, ניו יורק, אפריל 2012.
להיות אמן מחזמר בשתי מערכות - ליברית המבוסס על המחזות ביקורו של וינסנט וג'ודית ואנה (מוזיקה מאת סטיבן פייג)
ספרים - רשימה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
1976 - השיר האחרון של הציפור (אדיסון-וסלי), ספר ילדים שכתבה ואיירה[1]
2002 - שטיחי קיר השואה[9]
2007 - חיי בתוך אמנות: ביוגרפיה (Booklocker)[1]
2010 - מבט לאחור - ארבעה מחזות (iUniverse)[8]
2012 - על להיות אמן - שלושה מחזות וליברית וכן 25 רפרודוקציות בשחור-לבן מיצירותיה (iUniverse)[8]
2012 - הרהורים: שירים, מילים וסיפורים (iUniverse). נכתב עם ביתה ד"ר לורה ליברמן[1]
2012 - גלידה שלג (Dog Ear Publishing) ספר ילדים. כתיבה ואיור.[1]
2013 - תשוקה: שירי אהבה ומחאה ( iUniverse)[1]
2013 - זינה: מבחר משיריה ותצלומיה (iUniverse), ספר על חייה ושירתה של אימה[1]
2013 - הפיה הקטנה (Dog Ear Publishing), ספר ילדים, כתיבה. איור: גייל דייוויס[1]
2014 - הציירת הזקנה מאוד ובעלה (Dog Ear Publishing). ספר ילדים. כתיבה. איור: גייל דייוויס[1]
2014 - הכלבלבים של אנג'ל, ספר ילדים. איור: גייל דייוויס[10]
2014 - חיפה: עיר הולדתי, ספר צילומים, איור: ראדו קוסטה[10]
2014 - צבע בעולם שלנו, ספר צילומים[1]
2015 - בבית העלמין הצבאי[10]
2016 - הגשר, ספר ילדים[10]
2016 - סיפור הספרות הרומיות[10]
2017 - קיר הבכי, ספר ילדים[10]
2017 - ציורי שואה, סדרת ציורים על השואה שיצרה האמנית-סופרת ויינשל ליברמן[11]
2020 - אני רוצה כלב, ספר ילדים[10]
2020 - הדחליל והעורב, ספר ילדים[10]
2020 - מתחילים בית ספר: קל לקרוא[10]
2021 - סונטות של אובדן וניצחון, אוסף סונטות שנכתב על ידי הסופרת כשהייתה בת תשעים ואחת.[12]
2021 - סונטות של נסיגה ותקווה, אוסף סונטות שנכתב על ידי הסופרת כשהייתה בת תשעים ושתיים.[13]
2021 - סונטות של צער וגאווה[10]
2021 - סונטות של בריחה וגילוי[10]
2021 - סונטות של כאב וסליחה[10]
2021 - דיוקנאות עצמיים, למעלה מעשרים מהדיוקנאות העצמיים שיצרה בין 1960 ל-1990.[14]
2021 - רוקו הילד הענק, ספר ילדים[10]
2021 - משחור לבן לצבע, ספר ילדים[10]
תגובות לעבודת שטיחי קיר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטיחי קיר השואה של ויינשל ליברמן הוכרו על ידי פרסומים וגופים כמו הניו יורק טיימס,[15] חדשות NBC,[16] מרכז המשאבים למורים לשואה[17], הטמפה ביי טיימס[18] ו־Cleveland Jewish News.[19] הלן א. הריסון מ"ניו יורק טיימס" כתבה על שטיחי קיר השואה, "התפשטות וחזרה מוחלים על הסמליות של ההדחקה, מסלקות אותה מתחום הסבל האישי ומעלות אותה לרמה של טרגדיה אוניברסלית".[15] אורי סולטס, מורה לאמנות ותאולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון ולשעבר מנהלת המוזיאון היהודי הלאומי בני ברית קלוצניק בוושינגטון, סבורה שהחומרים הרכים שבהם משתמשת ויינשל ליברמן בעבודתה "מהווים ניגוד חשוב לטרגדיית השואה".[16] סולטס כותבת "השימוש בחומר מסוג זה למשהו שהוא כה קשוח וקשה בעיני הוא סוג של קפיצה רעיונית מעניינת".[16] במאמרה "עבודות עוצמתיות על בד מחווה לשואה",[20] מציינת המבקרת פראן הלר מ-Cleveland Jewish News כי "פלטת הצבעים של ליברמן של אדום, אפור ושחור מסמלת דם ואש, סבל, ייאוש ומוות. וזה גם כוחני וגם מרגש מבחינה אסתטית".[19]
ארכיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסמכים של ויינשל ליברמן, 1960–2003,[21] אוסף של תצלומים, שקופיות, סרטונים וכתבי יד של דיוני פאנל ומיצבי תערוכות[22] הקשורים לשטיחי קיר השואה, קוטלג על ידי ארכיון אמנות אמריקאית של מכון Smithsonian.
ספרה של ויינשל ליברמן, "שטיחי קיר השואה" (2002), יצירה נלווית לאוסף השטיחים על הקיר, הועבר לארכיון דיגיטלי במחלקת האמנויות היפות בספרייה הציבורית של בוסטון.[9]
פרסים וכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
2010 הספר: במבט לאחור: ארבעה מחזות, נבחר למחזה השבוע על ידי התיאטרון היהודי און ליין, אוקטובר 2010
1976 ספר האמנים, השיר האחרון של הציפור (אדיסון ווסלי, 1976), נבחר לאחד מהספרים המופלאים של 1976
1956 פרס ספר המשפטים האמריקאי, בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, אן ארבור, מישיגן
1954 מסדר ה-Coif, ראשונה בכיתתה, בית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, שיקגו, אילינוי
1950 Phi Beta Kappa, מלגת ההצטיינות הגבוהה ביותר, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, קליפורניה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלריה מקוונת לשטיחי קיר השואה
- "סדרת אנה פרנק של שטיחי קיר השואה, האמנית יהודית ליברמן מעירה"
- "שטיחי קיר השואה - תערוכה של יצירות אמנות טקסטיל במוזיאון דקורדובה"
- רשימת שירים מאת יהודית וינשל ליברמן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Judith Weinshall Liberman Curriculum: About, Biography, Education, Honors, www.jliberman.com
- ^ "Jewish museum features Holocaust horror". NBC News. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Judith Weinshall Liberman, '54: A Life into Art". University of Chicago Law School. נבדק ב-14 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "Judith Weinshall Liberman, Curriculum Vitae". jliberman.com. נבדק ב-23 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "School of the Museum of Fine Arts". Tufts University. נבדק ב-10 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Judith Weinshall Liberman, Judith Weinshall Liberman, פייסבוק, 19 במרץ 2023
- ^ 1 2 Judith Weinshall Liberman, MORE LEAVES, פייסבוק, 23 ביולי 2023
- ^ 1 2 3 Judith Weinshall Liberman: Plays, Musicals, Music, and Film, www.jliberman.com
- ^ 1 2 "Holocaust Wall Hangings". Boston Public Library. נבדק ב-23 באפריל 2018 – via Archive.org.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 ספריה של יהודית וינשל ליברמן, באתר אמזון
- ^ Judith Weinshall Liberman, Holocaust Paintings, Judith Weinshall Liberman, 2017-03-29, ISBN 978-1-4575-5394-3. (בenglish)
- ^ Judith Weinshall Liberman, Sonnets of Loss and Triumph, Judith Weinshall Liberman, 2021-01-31, ISBN 978-1-63625-137-0. (בenglish)
- ^ Judith Weinshall Liberman, Sonnets of Setback and Hope, Judith Weinshall Liberman, 2021-05-10, ISBN 978-0-9719027-5-6. (בenglish)
- ^ Judith Weinshall Liberman, Self Portraits, Judith Weinshall Liberman, 2021-02-13, ISBN 978-1-63625-141-7. (בenglish)
- ^ 1 2 Harrison, Helen A. (28 בפברואר 1999). "Art Reviews; Unorthodox Uses of Paper and Other Materials". The New York Times. Sec. N.Y. / Region. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Jewish museum features Holocaust Horror". Beachwood, Ohio: NBC News. Associated Press. 12 בדצמבר 2006. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Holocaust Wall Hangings". Holocaust Teacher Resource Center site. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bennett, Lennie. "Review: Artist of Great Mind and Talent has a Show One Flight Up at Florida Holocaust Museum". Tampa Bay Times. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Heller, Fran. "Powerful Works on Fabric a Tribute to Holocaust". Cleveland Jewish News. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Heller, Fran. "Powerful works on fabric a tribute to Holocaust". Cleveland Jewish News. נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Judith Weinshall-Liberman Papers – 13348". The Smithsonian Institution, Archives of American Art. נבדק ב-10 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "ArchiveGrid Weinshall-Liberman Family Papers, 1915–1995". worldcat.org. נבדק ב-13 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
