בנק עור
בנק עור הוא מוסד המכיל מאגר של עור שנאסף מגופות של אנשים שנפטרו ונשמר לצורך שימוש עתידי, בעיקר לטיפול בכוויות. המאגר נועד לספק שתלי עור הומולוגיים בשגרה ובשעת חירום (כמו מלחמה).
בנק העור הראשון הוקם על ידי הצי האמריקני בשנת 1949, לאחר שבשנת 1944 דיווחו רופאים על הצלחת השתלה של עור מקירור בטיפול בכוויות[1]. בשנת 1955 הוקם בנק עור אזרחי ראשון בארצות הברית ועד שנת 1980 היו בארצות הברית 16 בנקי עור[2].
בסינסינטי, תרומות לבנק העור נלקחות מתורמים בגילאים 18-60 שהביעו נכונות לתרום מעורם לאחר מותם[2]. מאז נוסדו בנקי עור ברוב ערי העולם המפותחות וקיים מאגר מקומי מצומצם יותר בבתי חולים גדולים.
שימוש במאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם ובין החשובים שבו. בעזרתו נשמר חום הגוף ונמנעת כניסת זיהומים. בבנק העור נאספים במהלך השנים, פיסות רקמה מהעור האנושי לצורך השתלות במקרה של כוויות והם נשמרות למקרה חירום בו לא ניתן לאסוף מהציבור כמויות נרחבות לשימוש, בדומה לבנק דם. השתלת העור נעשית באופן זמני בלבד כאשר הגוף דוחה את העור הזר, לרוב לאחר כשבועיים בלבד. בזמן זה, מתחיל בכל זאת תהליך ההחלמה ומתחיל לצמוח עור חדש ובריא. במקרה של כוויות קשות, למשל בדרגה שלישית המוגדרת כפגיעה בכל עומק שכבות העור, נדרשות השתלות חוזרות ונשנות והעור לא תמיד מצליח לחזור למצבו המקורי.
מחסור בתרומות מוביל להשתלת חלופות אחרות בהן עור אלוגרפטי קפוא, תחליפי עור סינתטיים וגידול עור בתרבית רקמה.
התרומות נשמרות בקירור בטמפרטורה נמוכה מאוד, בתוך מיכלי חנקן נוזלי. איסוף הדגימה נלקח לאחר 12 שעות בלבד מהפטירה ועד 24 שעות במקרה והגופה נשמרה בקירור, למעט במצבים בהם קבע רופא אחרת. לפני נטילת הרקמות, תבוצע נתיחה שלאחר המוות בהתאם לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג-1953 ויבדקו הדבקה אפשרית במחלות שימנעו השתלה בהן בדלקת כבד נגיפית, HIV, וזיהום חיידקי או פטרייתי. העור יחוטא בתחילה בחומר חיטוי כפולידין או כלורהקסידין והעור יגולח.
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מלחמת יום הכיפורים הועלה הרעיון להקים בנק עור בישראל. שיקולים של כבוד המת גורמים לכך שבנושאים הקשורים בניצול איברי המתים לשם הצלת חיים נדרשת התחשבות בעמדת ההלכה. הרעיון אושר על ידי מועצת הרבנות הראשית בתחילת שנת 1985, לאחר שנקבע שבמקרה של אסון המוני, לא יהיה אפשר לקחת מגופות באופן מיידי את העור הנדרש לצורך טיפול בכוויות[3]. חרדים קיצוניים הביעו התנגדות לפסק של הרבנות הראשית[4].
בשנת 1986, לאחר אסון הספארי ומעט לפני האינתיפאדה הראשונה, הוקם בנק עור בהדסה עין כרם וזהו המאגר העיקרי בישראל המכיל כ-200 מטר רבוע של רקמות עור.[5] בשל איסוף תרומות עקבי וקפדני במהלך השנים, נחשב הבנק בהדסה למאגר העור הגדול בעולם. בשנת 1990 הוקם בנק עור במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה על ידי פרופ' נילי גרוסמן.[6] מרבית בתי החולים מחזיקים מאגר מקומי קטן יותר לשימוש במקרי חירום במסגרת היחידה לטיפול בכוויות.[7]
התרומות למאגר נאספות מכל בתי החולים במדינה ומהמכון לרפואה משפטית באבו כביר, בהתאם להסכמת המשפחה ולאישור מתאמת השתלה. למאגר קיימת זכות לדחיית התרומה בשל חשש לזיהום, מחלה מידבקת (HIV, אלח דם), פציעה נרחבת (כמו לאחר תאונה) או במקרה של ניתוח סמוך שבוצע. התרומה תידחה גם במקרה והתורם השתייך לקבוצת סיכון כמו עוסקים בזנות, חולי המופיליה ונוטלי נוגדי קרישה.
חתימה על כרטיס אד"י לתרומת איברים אינה מהווה הסכמה לתרומת עור ונדרשת לכך הסכמה נפרדת.
משרד הבריאות מתווה נהלים לאופן אחזקת העור והפעלת המאגר.[8][9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופ' מנחם רון-וכסלר, שימור עור המת לטיפול בחולי כויה
- מור שמעוני, ויהי עור, באתר וואלה, 29 בינואר 2015
- הלכה ד - הקמת בנק עור | פרק י"ג - השתלת איברים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א, באתר פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א, 13 באוגוסט 2000
- רנן נצר, הבנק האנטומי, באתר גלובס, 3 באפריל 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Aziz Nather, norimah Yusof, nazly Hilmy, Allograft Procurement, Processing and Transplantation, 2010, page 8
- ^ 1 2 Jacqueline C. Donoghue, The ultimate Recycle, Cincinnati Magazine, February, 1980, pages 86-87
- ^ Ruth M. Warwick, Deirdre Fehily, Scott A. Brubaker, Ted Eastlund, Tissue and cell donation, John Wiley and Sons, 2009, page 156
- ^ נח זבולוני, ככה יעשה לרב המתיר הקמת בנק עור, רחמנא לצלן, דבר, 21 במרץ 1985
- ^ נוהל בנק עור - מאגר העור הארצי לשעת חרום, באתר משרד הבריאות, 3 בנובמבר 2009
- ^ מערך המעבדות - המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה
- ^ למשל המרכז להנדסת שתלי עור (בנק העור), מרכז רפואי שיבא
- ^ נוהל בנק עור, חוזר מספר: 76/1997, 1997, באתר משרד הבריאות
- ^ נוהל בנק עור - מאגר העור הארצי לשעת חרום, חוזר מספר: 37/2009, באתר משרד הבריאות
