אנדור רווס

אנדור רווס
Révész Andor
	אין תמונה חופשית
לידה	4 באוקטובר 1890; Hlohovec, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	13 ביוני 1970 (בגיל 79); מדריד, ספרד
שם לידה	Andor Révész
מדינה	הונגריה, ספרד
שם עט	Andrés Révész
שפות היצירה	ספרדית, גרמנית, הונגרית, צרפתית, אנגלית
פרסים והוקרה	מפקד במסדר איזבלה הקתולית

אנדור רווס (בהונגרית: Révész Andor;‏ גאלגוץ, 4 באוקטובר 1890 – מדריד, 13 ביוני 1970) היה עיתונאי וסופר, מתרגם יהודי-הונגרי-ספרדי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה השתקע בספרד, ועבודתו קשורה בעיקר לשם. הוא כתב למעלה מששים ספרים בשלוש שפות לפחות.

קורות חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדור רווס נולד במשפחה יהודית בגלגוץ שבהונגריה העליונה. בגיל שבע כתב שיר על הנסיך ארפאד, כובש המולדת. עקב העברתו של אביו המורה, הוא סיים בית ספר תיכון בסומבטהיי, למד איטלקית ברייקה (אז הונגריה) ולאחר מכן למד שפה וספרות צרפתית באוניברסיטאות בודפשט ופריז. בסיום לימודיו באוניברסיטה, החל ללמד גרמנית וצרפתית בגימנסיה הריאלית ביוז'פווארוש, בבודפשט, תוך פרסום בכתב העת הספרותי אמנותי החשוב ניוגט ובמגזינים ספרותיים זרים.

בשנת 1914 נסע לפריז לסיור לימודי, שם התחתן עם בחורה בלגית. משם ברח לספרד עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במהירה הפך לעמית מערכת בעיתון היומי הספרדי אל סול ולאחר מכן במשך חצי מאה היה עורך מדיניות החוץ של העיתון הספרדי ABC.

ממדריד, במהלך כל המלחמה, הוא דיווח בקביעות על המצב בספרד הנייטרלית עבור העיתון אשט בבודפשט. עבודתו כעיתונאי הייתה מוצלחת בצורה יוצאת דופן, הוא ערך ראיונות עם ראשי ממשלה ומדינאים שונים נוספים, אפילו עם אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד. בין הדיווחים של רווס הופיע מאמר ארוך יותר גם על מינויו של בלה סילארד לראש המחלקה לרדיולוגיה באוניברסיטת מדריד.

הוא התאפיין במוסר עבודה יוצא דופן ובידע מילוני עצום. בנוסף למאמריו ותרגומיו שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת, הוא פרסם רומנים וסדרה של כרכי מחקר בנושא מדיניות חוץ. יותר משישים ספרים שלו יצאו לאור, אך רבים מכתביו לא פורסמו. הוא כתב את יצירותיו בעיקר בצרפתית ובספרדית. מלבד מאמריו ידועה עבודתו העיקרית היחידה בהונגרית, עבודת הדוקטורט שלו: "רעיון המוות בשירת ויון".

ניתן לחלק את יצירותיו הספרותיות לשלוש קבוצות. הרומנים הביוגרפיים שלו זכו להצלחה רבה. הוא גם כתב את חייה של אלאונורה דוסה (Eleonora Duse), שחקנית איטלקית פופולרית מאוד באותה תקופה, אך התעניינותו הופנתה בעיקר כלפי גנרלים גדולים ופוליטיקאים צבאיים. הדוכס מאלבה באותה תקופה (Jacobo Fitz-James Stuart y Falcó) כתב הקדמה לביוגרפיה שלו על ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, שמילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות הספרדית נגד נפוליאון. הוא הקדיש את עבודתו על חייו של דמות חשובה במלחמת הירושה הספרדית, ג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו, לווינסטון צ'רצ'יל. הוא הקדיש כרך לגנרל Ramón María Narváez, דמות משמעותית בהיסטוריה של ספרד של המאה ה-19 בשם "דיקטטור ליברלי". אולם הנושא האהוב עליו היה סיפורי אהבה: ספרו "חיי אהבה" כולל שלושים ושניים רישומים ביוגרפיים מאז קלאופטרה ועד לגברת עם הקמליות.

בין ספריו הפוליטיים שנכתבו בספרדית היה חשוב הכרך "אוסטריה-הונגריה והמלחמה" (Austria-Hungría y la guerra) שפורסם במדריד ב-1917, שהמלוכה כ"מעצמת שלום" היא עמוד תווך חשוב ומאזן של אירופה. הוא ניסה להשפיע על דעת הקהל של ספרד, שהייתה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה, באמצעות דוגמה של מדיניות לאום למופת. אבל מאוחר יותר כתב על המהפכה הרוסית וההונגרית, הבלקן, התקופה שכללה את שתי מלחמות העולם תחת הכותרת "שלושים שנים טרגיות (1914-1945)", ולאחר מכן כתב גם על המלחמה הקרה.

רווס פרסם גם כמה רומנים (של ספרות יפה), אבל אלה גרמו לתגובה צנועה יותר. ככתב וכדובר, הוזמן על ידי אוניברסיטאות ומשרדי חוץ, הוא טייל כמעט בכל העולם.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרננדו דיאז פרז ואיגנסיו שמולקה וידה פרסמו כרך ביוגרפי דו-לשוני על עבודתו בשנת 2015 בתמיכת קרן התרבות הלאומית ושגרירות הונגריה במדריד בשם "אנדור רווס, גשר באירופה השסועה".

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד המסדר הקתולי של איזבלה (Orden de Isabel la Católica)(אנ')

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

↑ Anderle 2006: Anderle Ádám: A magyar-spanyol kapcsolatok ezer éve. Szeged: Szegedi Egyetemi Kiadó. 2006. (Rónai: Zoltán Rónai: (אנדרלה 2006: אדם אנדרלה: אלף שנים של יחסי הונגריה-ספרד. סגד: בית ההוצאה לאור של אוניברסיטת סגד. 2006)
↑ Rónai: Rónai Zoltán: Nemcsak egy madridi levél: Révész Andor munkásságáról. Tiszatáj, (1994. március) 69. o. Hozzáférés: 2019. szeptember 26. (לא רק מכתב ממדריד: על עבודתו של אנדור רווס. טיסטאי, (מרץ 1994)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]