ציפורניים (משפחה)
 ציפורניים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | ציפורניים |
| שם מדעי | |
 Caryophyllaceaeז'יסייה, 1789 | |
מִשְׁפַּחַת הַצִּפָּרְנִיִּים (שם מדעי: Caryophyllaceae) היא משפחת צמחיים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים, או בני שיח, לעיתים רחוקות שיחים (לא בישראל)[1][2]. המשפחה כוללת 106 סוגים וכ-2511 מינים מהם 32 סוגים ו-134 מינים בישראל וסביבתה. חלקם נדירים מאוד, נידחים ובסכנת הכחדה ואולי אף נכחדו[3]. כמחצית המינים בעולם משתייכים לסוג ציפורנית (904) ולסוג ציפורן (361).
משפחת הציפורניים היא משפחה קוסמופוליטית (מיני הציפורניים צומחים בכל רחבי העולם, כולל שני מינים הפורחים באנטארקטיקה). אם כי רובם באזורים הממוזגים של חצי כדור הארץ הצפוני. הריכוז המגוון ביותר המין נפוץ באזור הים תיכוני ובאזור האירנו-טורני שהוא אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי עם כמות המשקעים 100 עד 400 מ"מ, ובו הקיץ חם ויבש והחורף קר מאוד ומושלג.
מאפיינים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרביתם המינים הם צמחים עשבוניים. הגבעולים לרוב תפוחים במפרקים. העלים נגדיים, פשוטים, שלמים, לרוב הם מאוחים בבסיסם. פרחים נכונים (בעלי סימטריה רדיאלית), עלי כותרת מופרדים, לרוב בעלי ציפורן. הפרי בדרך כלל הלקט מרובה זרעים הנפתח בקודקודו על ידי שיניים או קשוות.
ההפצה היא לאחר זעזוע ההלקט או טלטול הצמח כולו אז ההלקט הפתוח משחרר את הזרעים.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת צמחיים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים, או בני שיח, לעיתים רחוקות שיחים (לא בישראל).
הגבעולים לרוב תפוחים, מעובים, במפרקיהם.
לוואים חסרים או קיימים, ואז הם קרומיים נושרים במהרה בגבעולים בוגרים.
העלים נגדיים או מסורגים (בישראל מיני טלפיון ושרוכנית) או בדורים, תמימים, מאוחים לפעמים בבסיסם.
התפרחות סיומיות דו-בדית על פי רוב, או חד-בדיות, או רב-בדיות, לפעמים הפרחים בודדים בקצות הגבעולים (למשל בסוג ציפורן)[4].
הפרחים דו-מיניים על פי רוב, נכונים, בעלי עלי עטיף כפול.
הגביע על פי רוב בעל 5 עלים או אונות או לעיתים רחוקות 4 והוא מאוחה עלים בבסיסו, ולעיתים הוא עטוף בחפיות (למשל בסוג ציפורן).
הכותרת בעלת 5 עלים לעיתים רחוקות 10 או אין כותרת כלל[4]. עלי הכותרת מופרדים ותמימים או בעלי 2 או לעיתים רחוקות יותר אונות או שיניים. על פי רוב אפשר להבחין בהם בין טרף לציפורן, ולפעמים הוא מפורץ בראשו.
האבקנים ערוכים בדור אחד או שניים, מספרם 4 עד 10, כמספר עלי הכותרת או כפול מזה, לעיתים רחוקות פחות מזה.
הצופנים על האבקנים.
השחלה עילית בת מגורה אחת או לעיתים רחוקות בעלת 2 עד 5 מגורות. השחלה יושבת ישר על המצעית או היא נישאת על עוקץ מיוחד שנקרא גינופור. הגִּינוֹפוֹר (Gynophore) שמכונה גם נושא השחלה, הוא עוקץ המצעית, אותו חלק מן המצעית, שנושא את עלי השחלה והתארך בהמשך הוא מתפתח לנושא פרי.
השחלה בת 2 עד 5 עלי שחלה, ובה מגורה אחת ושליה מרכזית או 3 עד 5 מגורות ושליה שהיא זוויתית בחלקה התחתון ומרכזית בחלקה העליון[5].
עמודי השחלה והצלקות 2 עד 5 (לפעמים אחד) מפורדים או לפעמים מאוחים.
השליה על פי רוב מרכזית או בסיסית. ביציות אחד או יותר.
הפרי הלקט בעל מגורה אחת או בעל מחיצות, נפתח על ידי קשוות או שיניים או שהפרי אגוזית, שקיק או ענבה שאינם נפתחים[5]. מספר הקשוות או השיניים בנפתחות כלפי חוץ כמספר עלי השחלה או כפול מהם.
הזרעים קטנים וקלים להפצה והם בעלי אנדוספרם (רקמת אחסנה המספקת מזון לעובר הצמח) המקיף את העובר הכפוף[6].
סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ציפורניים, באתר ITIS (באנגלית)
- ציפורניים, באתר NCBI (באנגלית)
- ציפורניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ציפורניים, באתר Tropicos (באנגלית)
- ציפורניים, באתר GBIF (באנגלית)
- ציפורניים, באתר IPNI (באנגלית)
- ציפורניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ .Caryophyllaceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Caryophyllaceae Juss, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 12-2023
- ^ ציפורניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 113
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 123
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 119
