אדנה צ'אפי הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדנה צ'אפי הבן
Adna Romanza Chaffee Jr.
לידה 23 בספטמבר 1884
ג'נקשן סיטי, קנזס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 באוגוסט 1941 (בגיל 56)
בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות 19061941 (כ־35 שנים)
דרגה מייג'ור גנרל (צבא ארצות הברית) מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד חטיבת הפרשים ה-7
מפקד קורפוס השריון ה-1
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)  מדליית השירות המצוין (2)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדנה רומנסה צ'אפי הבןאנגלית: Adna Romanza Chaffee Jr.;‏ 23 בספטמבר 188422 באוגוסט 1941) היה קצין בצבא ארצות הברית, שנקרא "אבי הכוח המשוריין" על תפקידו בפיתוח כוחות הטנקים של צבא ארצות הברית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אפי נולד בג'נקשן סיטי, קנזס, ב-23 בספטמבר 1884, לאביו, לוטננט גנרל אדנה ר. צ'אפי, ולאמו, אנני פרנסיס רוקוול. הוא הוסמך כלוטננט פרשים ב-1906 לאחר סיום לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית. הוא היה במקום ה-31 מתוך 78 תלמידים בכיתתו. [1] צ'אפי למד לרכוב על סוס מגיל צעיר, ולימים יזכה להכרה כ"פרש הטוב ביותר של הצבא".

עם מות אביו ב-1914, הוא ירש את תואר עמית מדרגה ראשונה של המסדר הצבאי של הלגיון הנאמן של ארצות הברית.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1914 עד 1915 הוצב צ'אפי ברגימנט הפרשים ה-7 בפיליפינים, ומ-1916 עד 1917 הוצב צ'אפי לווסט פוינט כמדריך הפרשים הבכיר במחלקה הטקטית. כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, צ'אפי הועלה באופן זמני לדרגת מייג'ור והוצב כשליש של הדיוויזיה ה-81 כפי שהתארגנה במחנה ג'קסון, קרוליינה הדרומית. במהלך המלחמה שירת צ'אפי כעוזר קצין מבצעים G3 בקורפוס האמריקאי הרביעי, ולאחר מכן חזר לדיוויזיה ה-81 כ-G3 במהלך התקפות סן-מייל ומז-ארגון. הוא הועלה לדרגת קולונל זמנית, הוא הפך ל-G3, הקורפוס השלישי בתום המלחמה, ונשאר בצבא לתפקידי כיבוש ב-1919.[2]

לאחר המלחמה, הוא חזר לדרגה הסדירה שלו של קפטן פרשים והפך למדריך בבית בית הספר למטכ"ל ובבית הספר הצבאי של הקו בפורט לוונוורת'. במהלך שנות ה-20, הוא עזר לפתח את מושגי השריון ותורת העתיד. הוא חזה ב-1927 שצבאות ממוכנים ישלטו במלחמה הבאה ועזר למאמץ הראשון לפתח כוח משוריין של צבא ארצות הברית. בשנת 1931, לוטננט קולונל צ'אפי שהועלה לאחרונה לתפקיד הקצין המבצע של דיוויזיית הפרשים ה-1 העוברית, שם המשיך לפתח ולהתנסות עם כוחות שריון והפך לתומך האמריקאי המוביל של לוחמה ממוכנת. מ-1934 עד 1938, צ'אפי הוצב במחלקת המלחמה כראש ענף התקציב והתכנון החקיקתי. לאחר מכן חזר צ'אפי לדיוויזיית הפרשים הראשונה בפורט נוקס, שם הועלה לדרגת בריגדיר גנרל וקיבל את הפיקוד על הבריגדה הממוכנת ה-7. צ'אפי הוביל את היחידה דרך תמרוני לואיזיאנה ופלטסבורג בשנים 19391940, שם עזר בפיתוח דוקטרינת הצבא עבור יחידות משוריינות וממוכנות. [3]

ביוני 1940 מונה צ'אפי למפקד חיל השריון, וקיבל אחריות על שילוב כל זרועות הצבא בלוחמה ממוכנת. הוא מילא תפקיד מרכזי בפיתוח ובייחוד של דיוויזיות חי"ר משוריינות וממוכנות חדשות למלחמת העולם השנייה. [4] צ'אפי הועלה לדרגת מייג'ור גנרל באוקטובר 1940, וקיבל את הפיקוד על קורפוס השריון הראשון.

כשצ'אפי חלה בסרטן החליף אותו כמפקד הקורפוס צ'ארלס ל. סקוט. צ'אפי מת בבוסטון ב-22 באוגוסט 1941. הוא נקבר ליד אביו בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.[2]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנק הקל M24 צ'אפי נקרא על שמו.

פורט צ'אפי, ליד פורט סמית', ארקנסו, נקרא לכבודו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדנה צ'אפי הבן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gillie, M.H. (2006). Forging the Thunderbolt : History of the U.S. Army's Armored Force, 1917–45 (1st ed.). Mechanicsburg, PA: Stackpole Books. p. 25. ISBN 0811733432. OCLC 64065879.
  2. ^ 1 2 "Adna Romanza Chaffee, Jr". Arlingtoncemetery.net. נבדק ב-2022-08-01.
  3. ^ Chaffee, Adna (1939). ""The Seventh Cavalry Brigade at the First Army Maneuvers"" (PDF). Cavalry Journal. 48 (6 (September–October 1939)): 451–461. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בינואר 2022. נבדק ב-23 באוגוסט 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Cameron, Robert (2008). Mobility, shock, and firepower: The emergence of the U.S. Army's armor branch,1917–1945 (PDF). Washington D.C.: U.S. Army Center of Military History. p. 514.