קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת מונחים ותחביר.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת מונחים ותחביר. | |
 | |||||||||
| קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון | |||||||||
| לידה |
2 באוגוסט 1868 אתונה, ממלכת יוון | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1923 (בגיל 54) פלרמו, ממלכת איטליה | ||||||||
| מדינה | ממלכת יוון | ||||||||
| מקום קבורה | ארמון טאטוי באתונה | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת היידלברג  | ||||||||
| בת זוג | סופיה, נסיכת פרוסיה | ||||||||
| שושלת בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
קונסטנטינוס הראשון (ביוונית: Κωνσταντῖνος Α΄ Βασιλεὺς τῶν Ἑλλήνων; 2 באוגוסט 1868, אתונה, ממלכת יוון – 11 בינואר 1923, פלרמו, סיציליה, ממלכת איטליה) היה מלך יוון בשתי תקופות כהונה, האחת בין 1913–1917 והשנייה בין 1920–1922. קונסטנטינוס היה מנהיג צבאי קודם עלייתו למלוכה וגם כשכבר ישב על הכס. תקופת שלטונו הייתה רצופת מאבקים, בראש ובראשונה בנוגע למעמדה של יוון במלחמת העולם הראשונה ומלחמת יוון–טורקיה, אשר בסופה נאלצו היוונים לשים קץ לשאיפה לכבוש את קונסטנטינופול. לנוכח ההפסד הצבאי והתסיסה האזרחית ויתר קונסטנטינוס על המלוכה בפעם השנייה והעביר את הכתר לבנו, גאורגיוס השני, מלך היוונים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונסטנטינוס הראשון נולד ב-2 באוגוסט 1868 באתונה, לגאורגיוס הראשון, מלך היוונים ולאולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. הוא היה יורש העצר היווני הראשון שנולד על אדמת יוון מאז מלחמת העצמאות שלה (שני קודמיו, אותון, מלך יוון וגאורגיוס הראשון, היו במקורם מבתי אצולה שונים ונבחרו במהלך חייהם לכהן בתור מלכי יוון. בעת שנולד הייתה דרישה עממית נרחבת לקרוא לולד בשם קונסטנטינוס, במטרה להדגיש כי הוא למעשה יורשו של קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית האחרון. לפי אמונת הפולקלור, מי שישיב את קונסטנטינופול ליוונים מידי האימפריה העות'מאנית יקרא קונסטנטינוס. בצעירותו העניק לו אביו את תואר האצולה "דוכס ספרטה" אשר עורר משבר בין המלוכה לפרלמנט שכן לפי החוקה נאסר להעניק תוארי אצולה נוספים פרט לאלה שבני משפחות האצולה כבר מחזיקים בהם מטבע לידתם.
קונסטנטינוס חונך בידי מורים פרטיים אשר החדירו לו, עוד בילדותו, את רעיונות הלאומיות היוונית ובראשם "המגאלי" (בתרגום מילולי: הרעיון הנשגב); אידאולוגיה פוליטית שקראה לאחד את כל היוונים תחת שלטון יוון הריבונית, כולל תושביה היוונים של קונסטנטינופול ואסיה הקטנה שהיו בשליטה עות'מאנית[1]. האוכלוסייה של היוונים מחוץ ליוון באותה העת הייתה גדולה פי ארבעה מאוכולוסיית יוון עצמה. קונסטנטינוס נכנס אל האקדמיה הצבאית היוונית בשנת 1882 ולאחר שסיים את לימודיו ארבע שנים מאוחר יותר, המשיך את חינוכו הצבאי כאשר פעל בתור נספח צבאי בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית. בעודו בגרמניה שירת קונסטנטינוס בשורות המשמר הקיסרי והמשיך באותו הזמן ללמוד כלכלה ופוליטיקה. בשנת 1890 שב לאתונה בדרגת מייג'ור גנרל. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 היה קונסטנטינוס נשיא המועצה המארגנת של המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים. בנושא זה, הוא עבד יחד עם פייר דה קוברטן.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1895 עורר קונסטנטינוס סערה פוליטית כאשר הורה לכוחות הצבא והז'נדרמריה לעצור מחאה עממית נגד מדיניות המס. קונסטנטינוס פנה לפני כן אל המוחים והמליץ להם להגיש את תלונותיהם לממשלה. ראש הממשלה חרילאוס טריקופיס ביקש מהמלך להמליץ לבנו להימנע מהתערבויות כאלה בפוליטיקה ללא התייעצות מוקדמת עם הממשלה. המלך גאורגיוס השיב כי בפיזור המפגינים, נסיך הכתר רק מציית לפקודות צבאיות, וכי התנהגותו חסרה משמעות פוליטית. האירוע גרם לוויכוח סוער בפרלמנט, וטריקופיס התפטר לבסוף כתוצאה מכך. בבחירות הבאות הובס טריקופיס, וראש הממשלה החדש, תאודורוס דליאניס, שביקש להמעיט בעוינות בין הממשלה לארמון המלוכה, ראה את הנושא כסגור[2].
המשחקים האולימפיים הראשונים חיזקו את הרגש הלאומי ביוון ובשנה לאחר מכן, כשפרץ מרד של יוונים נגד השלטון העות'מאני בכרתים, יוון התערבה צבאית וטענה כי האי נמצא תחת ריבונותה. בהתחשב בעובדה שבאותה עת היה הגנרל היחיד בצבא היווני, קונסטנטינוס פיקד על הצבא היווני במהלך המלחמה היוונית-עות'מאנית (1897), אשר הוכיחה כי יוון אינה מוכנה למלחמה כוללת נגד העות'מאנים. העות'מאנים כבשו את תסליה והיה על יוון לשלם להם הון עתק בתור פיצויי מלחמה. הממשלה החדשה שלאחר המלחמה הורתה לקונסטנטינוס לפקד על הארגון המחודש של הצבא. קונסטנטינוס עקב אחר מודל המעצמות האירופאיות בארגון המחודש, בעיקר של צבא הקיסרות הגרמנית. עם הארגון המחודש יצר קונסטנטינוס גרעין צבאי של קצינים הנאמנים לו בצורה אישית. ההנהגה הצבאית של הקצינים הללו עוררה התנגדות בקרב הקצינים בדרגות הנמוכות יותר. אלה פנו להנהיג את ארגון "הליגה הצבאית" שביצעה הפיכה צבאית נגד הפרלמנט והעלתה לשלטון את אלפתריוס וניזלוס בתפקיד ראש ממשלת יוון.
אחת הטענות המרכזיות של "הליגה הצבאית" נגד ההנהגה הצבאית הייתה כי יש צורך לעצור מינויים של נסיכים לתפקידי מפתח בצבא, מאחר שהם נוטלים לידיהם שליטה עצמאית על הצבא. לאחר דיונים פוליטיים והרגעת המאבק הפוליטי, הגיעו שני הצדדים לפשרה כאשר נשמרו תפקידיהם של הנסיכים והמקורבים למשפחת האצולה אך במקביל, הם הושמו תחת פיקוח ממשלתי חזק יותר שנועד למנוע הפרות משמעת למיניהן. קונסטנטינוס המשיך לפקד על הצבא היווני במלחמת הבלקן הראשונה ובשנייה, אשר במהלכה כבשו היוונים את סלוניקי וקוואלה והן נותרו בגבולות ממלכתם מתוקף הסכם בוקרשט אשר חתם את המלחמה. עם זאת, במהלך המלחמות החל הקרע הראשון בין קונסטנטינוס לוניזלוס כאשר קונסטנטינוס תמך במתקפה לעבר מקדוניה כדי לאחד כוחות עם הסרבים, אך וניזלוס הורה לו לכבוש את סלוניקי במקום זאת.
מלך יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יוון במלחמת העולם הראשונה
גם כן בשנת 1913, המלך גאורגיוס הראשון נרצח בחוצות סלוניקי מספר חודשים בלבד לאחר שהאחרונה סופחה לתוך יוון. עם נפילתו של המלך האחרון מונה קונסטנטינוס למלך יוון השלישי מאז עצמאות הממלכה במקומו של אביו. זהותו של המתנקש בחיי המלך אינה ידועה, אם כי יש הערכה שההתנקשות נעשתה בתמיכת גרמניה, שהעדיפה את קונסטנטינוס תומך הגרמנים על אביו גאורגיוס, שנהג לצדד באימפריה הבריטית ולשמור עמה על יחסים חמים. עם המשך הפיקוד הצבאי שלו במהלך מלחמת הבלקן השנייה, קונסטנטינוס היה היווני הראשון שהועלה לדרגת פילדמרשל. בין השנים 1912–1914, מלחמות הבלקן הובילו להכפלת אוכלוסייתה של יוון ולחיזוק האידאולוגיה של "המגאלי". עקב הניצחונות הצבאיים, החל קונסטנטינוס לכנות את עצמו "קונסטנטינוס השנים עשר", בטענה שהוא יורשו של הקיסר הביזנטי האחרון.
הוא נטה לתמוך במדיניותה של הקיסרות הגרמנית, אך בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריז על נייטרליות. יוון נשענה עם מסחר עם בריטניה וקונסטנטינוס ידע כי אין ליוון סיכוי נגד בריטניה לנוכח העליונות של הצי המלכותי הבריטי בים התיכון. אף על פי שקונסטנטינוס חשק בסיפוח קונסטנטינופול וסביבתה מהעות'מאנים כמו וניזלוס, הוא היה ספקן בנוגע לכניסה לברית "פזיזה" עם מדינות ההסכמה, במיוחד אחת המכוונת כנגד מקורביו הגרמנים[3]. עקב המאבק הפנימי הפוליטי בנוגע למלחמה נוצר קרע בין ראש הממשלה לראש המטה הכללי, יואניס מטאקסס. וניזלוס התפטר מתפקידו בסופו של המשבר ללא כל פתרון. ביוני 1915, לפני שהתקיימו הבחירות, מצבו הבריאותי של המלך קונסטנטינוס הביא לכך שנבצר ממנו למלא את חובותיו כשליט. הוא לקה בדלקת ריאות, היה על ערש דווי ואף קיבל את הטקסים האורתודוקסים הקודמים למותו של אדם בידי מנהיגי דת בכנסייה האורתודוקסית של יוון. אך קונסטנטינוס התאושש ושב לתפקידיו. הפרת הנייטרליות הימית של יוון בידי מדינות ההסכמה, נפילת מספר ממשלות בפרק זמן קצר, בחירת תומכי המלוכה בלבד לפרלמנט והתפישה כי מפלגות רפובליקניות אינן מותאמות לחוקה לאחר בחירות כלליות, חיזקו את מעמדו בתור תומך אבסולוטיזם בקרב העם היווני והאוכלוסייה הכללית ופיתחו את המוניטין שלו בתור המגן של ריבונות יוונית[4][5].
מה שהביא לתחילת ההתנגדות רחבת ההיקף לממשל קונסטנטינוס היה אזלת היד שנקט לנוכח כיבוש השטחים שאוכלסו בידי יוונים על ידי צבא ממלכת בולגריה במהלך קרבות החזית המקדונית, אזלת יד אשר הובילה לאי שקט ביוון והפגנות המונים. אלפתריוס וניזלוס, ראש הממשלה המפוטר שתמך בהצטרפות יוון למדינות ההסכמה, חבר לאדמירל פבלוס קונטוריוטיס ולגנרל פנאיוטיס דנגליס. הם הגיעו לסלוניקי ובה הכריזו על הקמת מדינה עצמאית שכללה את צפון יוון, כרתים וחלק מאיי הים האגאי. היה זה למעשה מרד גלוי במלך שלווה בתנועת כוחות צבא משני הצדדים. מדינות ההסכמה העבירו את תמיכתן למורדים והשטחים בהם שלטו, עברו לשלטון צבאי. לפי דרישת המורדים פיזר קונסטנטינוס את צבא נאמניו אך הקים את יחידות המילואים שהיוו תנועה פוליטית ומיליציה פרו-מלוכנית. בעוד יוון נותרה נייטרלית מבחינה רשמית, כוחות משני צדי המלחמה הפכו אותה לאזור קרב. וניזלוס טען כי בהעברת מבצרים על גבול המדינה לידי כוחות מעצמות המרכז, קונסטנטינוס הפסיק לשמור על ריבונותה של יוון. עם הקמתה של ממשלה זמנית בסלוניקי בהנהגת הכוחות המורדים הנתמכים בידי מדינות ההסכמה, יוון נחצתה בפועל לשתי מדינות נפרדות, כאשר קונסטנטינוס נדרש להתפטר מתפקידו[6]. ב-11 ביוני 1917, כשסכנת מלחמת אזרחים מרחפת מעל ממלכתו החליט קונסטנטינוס הראשון לוותר על המלוכה וגלה לשווייץ הנייטרלית[7].
גלות ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו של קונסטנטינוס, אלכסנדרוס הראשון הומלך תחתיו. תחילה תכנן קונסטנטינוס להכתיר את בנו הבכור, גאורגיוס השני, במקומו, אך מכיוון שגאורגיוס שימש נספח צבאי בגרמניה קודם לכן, הדבר היה בלתי מקובל עם מדינות ההסכמה. האירועים שלוו את סיום כהונתו זכו לכינוי הקרע הלאומי של יוון. במהלך שהות משפחת המלוכה בשווייץ הם איבדו חלק נרחב מכספם שלקחו איתם לפני הגלות, שהיה דל ביחס לאוצר המלוכה שנותר ביוון. קונסטנטינוס חלה בצורה כרונית בדלקת הכליות ובשנת 1918 כמעט מת, לאחר שנדבק בשפעת הספרדית. אלפתריוס וניזלוס שוב היה לראש ממשלת יוון והמדינה הצטרפה אלמדינות ההסכמה במלחמה והייתה שותפתן לניצחון. במסגרת הסכם סוור שנחתם באוגוסט 1920, זכתה יוון בנכסים טריטוריאליים רבים. רשמית נותר אלכסנדר הראשון מלך יוון, אך בפועל הוא היה למעשה שליט בובה ועושה דברו של וניזלוס. באוקטובר 1920, נפטר המלך אלכסנדר הראשון לאחר שלקה באלח דם.
כהונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מלחמת יוון–טורקיה
בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר הפסיד אלפתריוס וניזלוס בפער גדול (תומכי המלוכה קיבלו 260 מושבים בפרלמנט לעומת 110 מושבים לתומכי וניזלוס) והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. תומכי המלוכה ביוון העלו הצעה להשבתו של קונסטנטינוס הראשון והחזרת סמכויותיו. ביוון נערך משאל עם וכמיליון בוחרים שהיוו 99% מהמצביעים תמכו בחזרתו של קונסטנטינוס הראשון לשלטון. הקרע הפוליטי ביוון נמשך גם לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועל כן אזרחים רבים עוד ראו בקונסטנטינוס המגן של הריבונות היוונית. ב-19 בדצמבר 1920 שב קונסטנטינוס הראשון למלוך על יוון. בריטניה, ממלכת איטליה והרפובליקה הצרפתית השלישית לא הכירו בקונסטנטינוס כראש המדינה היוונית והקפיאו את כל ההלוואות המדיניות שהועברו קודם לכן ליוון.
קונסטנטינוס הרחיב את מלחמת יוון–טורקיה לנוכח נפילת כוחות אנטי-טורקים בחזיתות שונות בתוך מלחמת העצמאות הטורקית. הכוחות היוונים כבשו שטחים שהובטחו תחילה לאיטליה במלחמת העולם הראשונה והקיפו את קונסטנטינופול שהייתה תחת שלטון צבאי בריטי. במהלך חלק נרחב מהמלחמה פעל קונסטנטינוס מתוך אמונה בעליונותו המוחלטת של צבא יוון על פני צבא טורקיה, אשר נוסד זמן קצר קודם לכן ממתנדבים. לאחר כיבוש כל החוף המערבי של אסיה הקטנה, קונסטנטינוס הורה לצבא היווני לתקוף את המטכ"ל של הצבא הטורקי ומקום מושבה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה; אנקרה. ההתקדמות היוונית החלה להיעצר כאשר הצבא הטורקי הצליח להתארגן לכדי כוח סדיר תחת פיקודו של איסמט פאשא ולבלום את הכוחות היוונים. במאי 1921 לקח קונסטנטינוס את הפיקוד ומונה למפקד המערכה על אסיה הקטנה. הכוחות היוונים המשיכו בהתקדמותם, ובשיא התקדמות הצבא היווני, כוחותיו היו במרחק של 40 קילומטרים בלבד מהעיר אנקרה עצמה. לנוכח התחזקות הכוחות הטורקים ומתיחת קווי האספקה היווניים מעבר ליכולת הצבא, מנהיג תנועת העצמאות הטורקית, מוסטפא כמאל, הורה על מתקפת נגד מרכזית שהניסה את הכוחות היוונים מזרחה והביאה שנה לנפילת כל כוחותיהם באסיה הקטנה ולהבערת סמירנה (איזמיר) באש (הנסיך פבלוס, לימים פבלוס, מלך יוון, היה לויטננט על סיפונה של הסיירת 'אלי' וראה את פינוי סמירנה שבוצע בעזרת אוניות מלחמה בריטיות וצרפתיות)[8].
קונסטנטינוס עם זאת לא היה נוכח לפקד על החזית במהלך מתקפת הנגד הטורקית. באוגוסט 1921, שלושה חודשים לאחר שהגיע לפקד על החזית, בריאותו הרופפת הביאה לירידתו מרוב הסמכויות מבחינה זמנית עקב התקף לב. קונסטנטינוס הושב לאתונה לטיפולים במצבו הבריאותי. חלק מהחיילים בחזית תפסו את שיבתו של קונסטנטינוס לאתונה כעריקה מהצבא והמורל החל לרדת בצורה הדרגתית לנוכח המצב בחזית והשהייה הארוכה בשטח אויב. גורמים אלו היו גם כן מרכזיים בסופו של דבר בצליחתה של מתקפת הנגד הטורקית שהתרחשה בין ספטמבר 1921 לספטמבר 1922.
שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוכלוסייה היוונית בשטחים שנכבשו מחדש בידי הטורקים סבלה פרעות ממושכות (במהלך מלחמת העולם הראשונה אף ביצעו הכוחות העות'מאנים בהוראת ממשלתם את רצח העם היווני-פונטי), מה שהוביל לתסיסה פנימית חריפה ביוון בעוד רבים האשימו את קונסטנטינוס בתור האחראי הראשי לאסון הצבאי. ב-11 בספטמבר 1922 פרצה הפיכה צבאית בממלכה וב-22 בספטמבר ויתר קונסטנטינוס הראשון על כסאו, גלה לממלכת איטליה ושם הלך לעולמו חודשים ספורים מאוחר יותר לאחר שלקה בהתקף לב נוסף. בנו הבכור של קונסטנטינוס הראשון, גאורגיוס השני, הומלך תחתיו ב-27 בספטמבר, חמישה ימים לאחר שקונסטנטינוס ויתר על הכתר. בהמשך, אולצו היוונים לחתום על שביתת הנשק של מודניה שעקרונותיה הוכללו בהסכם לוזאן, אשר במסגרתו נעשה ניסיון לפתור את בעיית המיעוטים בשתי המדינות בעזרת חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה.
מורשתו של קונסטנטינוס הראשון נתונה לוויכוח. מחד, הוא היה מצביא טוב יותר מאשר מדינאי, ובמשך רוב שנותיו, תומכי המלחמה ראו בו אגדה חיה. אך מאידך, מדיניותו במלחמת העולם הראשונה כמעט הביאה את יוון אל מלחמת אזרחים. דמותו ההיסטורית נחשבת שנויה במחלוקת. ידוע כי קונסטנטינוס הראשון תמך באבסולוטיזם פוליטי, והאמין בעדיפות הממשל המלוכני על הדמוקרטיה כמו גם בזכותו המולדת לכתר יוון, והוא היה אדם קשה עורף.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1889 התחתן קונסטנטינוס עם סופיה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך השלישי, קיסר גרמניה וויקטוריה, הנסיכה המלכותית, ואחותו של וילהלם השני, קיסר גרמניה, ממנה נולדו לו 6 ילדים:
- גאורגיוס השני, מלך היוונים (1890–1947) – ירש את אביו על כס המלוכה כ"גאורגיוס השני". נישא לאליסאבטה, נסיכת רומניה, בתו של פרדיננד הראשון, מלך רומניה.
- אלכסנדר הראשון, מלך היוונים (1893–1920) – עלה לשלטון כ"אלכסנדר הראשון" לאחר מהפכה צבאית שהפילה את אביו מהשלטון והגלתה אותו יחד עם בנו הבכור, גאורגיוס.
- אלנה, נסיכת יוון ודנמרק (1896–1982) – נישאה לקרול השני, מלך רומניה. לאחר מותה קיבלה מיד ושם את התואר חסידת אומות העולם על פועלה במהלך מלחמת העולם השנייה להצלת יהודי רומניה.
- פאולוס, מלך היוונים (1901–1964) – ירש את אחיו הבכור, שמת ללא ילדים, על כס המלוכה. נישא לבת דודתו פרדריקה, נסיכת הנובר, נכדתו של וילהלם השני, קיסר גרמניה.
- אירנה, נסיכת יוון ודנמרק (1904–1974) – נישאה לאיימונה, דוכס אאוסטה, נכדו של אמדאו הראשון, מלך ספרד.
- איקטרינה, נסיכת יוון ודנמרק (1913–2007) – נישאה לקצין ברגימנט הארטילריה המלכותי הבריטי.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הודעתו של קונסטנטינוס בדבר הוויתור על כסאו ביוני 1917, באתר firstworldwar.com (באנגלית)
- מנשר המלך קונסטנטין לעמו, דואר היום, 1 באוקטובר 1922
- רפובליקה של גנרלים מנוצחים, דבר, 31 בינואר 1926
- שבירת עצמות בגלל עצמות המלך, דבר, 26 בפברואר 1935
- קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המלך קונסטנטינוס הראשון, באתר משפחת המלוכה היוונית - האתר הרשמי
- ^ קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון; המאבק עם טריקופיס, באתר ציפורי מלחמה חיים (LIVING WARBIRDS)
- ^ המלחמה היוונית - טורקית 1919 - 1922, באתר היסטוריה
- ^ יוון ומלחמת העולם הראשונה, באתר חינוך ספרטקוס
- ^ The Great War, מבחן מכריע לאחדות - יוון במלחמת העולם הראשונה I המלחמה הגדולה, באתר יוטיוב, 22 באוגוסט 2016
- ^ מסמכים רבי חשיבות - אולטימטום מדינות ההסכמה הדורש כניעתו של המלך קונסטנטינוס הראשון, 11 ביוני 1917, באתר מלחמת העולם הראשונה
- ^ מי הוא מי? - קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, באתר מלחמת העולם הראשונה
- ^ המלחמות היווניות - טורקיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
| הקודם: גאורגיוס הראשון |
כהונה ראשונה 18 במרץ 1913 - 11 ביוני 1917 |
הבא: אלכסנדר הראשון |
.svg)
| הקודם: אלכסנדר הראשון |
כהונה שנייה 19 בדצמבר 1920 - 27 בספטמבר 1922 |
הבא: גאורגיוס השני |
| בקרת זהויות |
|
|---|