אורי וולטש
 | |
| לידה |
22 ביוני 1922 המבורג, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 2024 (בגיל 101) תל אביב |
| תאריך עלייה | 1933 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא ההגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| הצנזור הצבאי הראשי | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ראש מועצת מצפה רמון | |
  | |
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
אורי וולטש (22 ביוני 1922 – 24 באפריל 2024) היה הצנזור הצבאי הראשי בין אוגוסט 1953 לינואר 1955, וראש מועצת מצפה רמון מנובמבר 1964 עד נובמבר 1969.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי וולטש נולד ב-1922 בהמבורג שבגרמניה. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל[1] לבדו והצטרף לאביו, שעלה מספר חודשים קודם לכן. לאחר כשנה עלתה כל המשפחה לארץ.
בוגר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה בשנת 1940.
בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית באירופה ובמדבר המערבי.
בשנת 1947 החל ללמוד בטכניון בחיפה והפסיק לאחר שנה כדי להתגייס להגנה.
באוגוסט 1953 החליף את סגן-אלוף אבנר בר-און בתפקיד הצנזור הצבאי הראשי.
בשנת 1948 גויס לצה״ל, המשיך בשירות קבע עד לשנת 1955 והגיע לדרגת סגן אלוף. במהלך השירות מילא מספר תפקידים, בהם הצנזור הצבאי הראשי, ראש אכ״א 6 ו-1 ובמנהל הסגל.
ב-4 בספטמבר 1954 העביר ראש אגף המודיעין אלוף-משנה בנימין גיבלי לצנזור הצבאי הראשי סגן-אלוף אורי וולטש את הוראת הרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין להטיל איפול מוחלט על שחרורם הצפוי של חיילי הלגיון הירדני שנשבו על ידי צה"ל, כחלק מעסקת חליפין שנועדה להביא לשחרורו של סמל יצחק ג'יבלי שנפל בשבי הירדני חודשיים קודם לכן במבצע ברוך 1. האיפול נדרש בשל חשש כי קציני לגיון קיצונים יחבלו בעסקת החליפין, ואולי אפילו ירצחו את ג'יבלי. גיבלי הסביר לוולטש כי יש לאסור גם ציטוט ידיעות בנושא זה ממקורות במזרח ירושלים או ברבת עמון. השניים שקלו אם להעביר הוראה מפורשת על האיפול למערכות העיתונים – ובכך להסב את תשומת-לבם לנושא – ולבסוף סוכם שלא להודיע דבר אלא לפסול כל חומר בנדון שיוגש לצנזורה. למחרת הודיע רדיו רמאללה על שחרור חיילי הלגיון. "ידיעות אחרונות" התקשר לצנזורה ושאל אם מותר לצטט את הידיעה, ונענה בשלילה. אך העיתון "הדור" פרסם את הידיעה בכותרת ראשית. עקב זאת ביטלה הצנזורה את האיסור לצטט מקורות זרים. ב-9 בספטמבר 1954 הופיעה ב"זמנים" ידיעה תחת הכותרת "מאמצים לשחרורו של יצחק ג'יבלי", אשר קישרה בין שחרור חיילי הלגיון לבין גורלו של חייל צה"ל השבוי. "מעריב" של אותו יום העתיק את הידיעה. בירור שנערך בצנזורה העלה שהידיעה הוגשה לבסיס הצנזורה בירושלים, וראש המשמרת אישר אותה. להצדקתו טען שהידיעה הסתמכה על "חוגי האו"ם", וכי בהוראות הקבע שלו לא היה כל אזכור של הסמל ג'יבלי. ראש המשמרת הודה ששגה בכך שלא התקשר עם הממונים עליו וקיבל את הנחיותיהם.
סמל ג'יבלי שוחרר לבסוף והוחזר בשלום לישראל, אך רב-אלוף דיין זעם על הפרסום, ובינואר 1955 הדיח את סגן-אלוף וולטש בגינו, אף על פי שוולטש נהג כפי שנהג בעקבות סיכום עם הממונה עליו, אלוף-משנה בנימין גיבלי. ב-1 בפברואר 1955 שב סגן-אלוף אבנר בר-און לכהן כצנזור צבאי ראשי.
לאחר שיחרורו מצה״ל בשנת 1955, מונה וולטש להקים ולנהל את מפעל אבן וגבס "רימון" של תעשיית אבן וסיד בחברת סולל בונה במכתש רמון. בתפקידו זה זכה בשנת 1964 בפרס העבודה של ההסתדרות הכללית לשנת ה'תשכ"ד.[2]
בנובמבר 1964 נבחר לראש מועצת מצפה רמון,[3] אף שהתגורר בהרצליה.[4] הוא סיים את כהונתו בנובמבר 1969, לאחר שלא הציג את מועמדותו בבחירות.[5]
במלחמת ששת הימים גויס למילואים ומונה לסגן המושל הצבאי של עזה.[6]
נפטר ב-24 באפריל 2024, כחודשיים לפני שמלאו לו 102, והובא לקבורה בבית העלמין הישן בנתניה.[7]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מ. ריש, מפעל הגבס - ייעוד חייו, דבר, 6 בפברואר 1964
- ^ 14 בודדים ו־7 צוותים - חתני פרס העבודה תשכ"ד, דבר, 31 בינואר 1964
- ^ א. וולטש - מזכיר מועצת מצפה רמון, דבר, 16 בנובמבר 1964
- ^ משה כהן, 10 שנים לאחר הקמתה מצפה־רמון מלאה בעיות כרימון, היום (עיתון ישראלי), 31 במאי 1966
- ^ צבי הזן -יו"ר מועצת מצפה רמון, מעריב, 23 בנובמבר 1969
- ^ יונה כהן, מה קורה בעזה ובצפון סיני?, הצופה, 25 באוגוסט 1967
- ^ מודעת אבל אורי וולטש ז"ל
הצנזור הצבאי הראשי 
| |
|---|---|
|